מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  להורי דויד ויקוט מלכה בשנת 1944, בת שלישית מתוך 11 ילדים (שני האחים שנולדו לפני נפטרו ממחלה בגיל שנה וחצי). היו לי גם ארבעה אחים מצד אבא, שהתאלמן והתחתן עם אימי בהיותה בת 15 בלבד.

 המלאח במרקש (ויקיפדיה)

גרנו בשכונה יהודית  במרקש הנקראת "מלאח".

 כל בוקר השכים אבי  להכנת ספינג' (עוגיות מרוקאיות) ויצא לעיר למכור לעוברים והשבים. כולם כינו אותו "דויד ספינג'".  אימי לא עבדה מעולם מחוץ לבית ועסקה בגידולנו ובתחזוקת הבית. רוב שנות ילדותי המוקדמת הייתי חולה, הורי  לקחו אותי לרופא פרטי על מנת שאוכל להחלים. בנוסף, הוסיפו לי שם "עיישה" (חיה בעברית) כדי לשנות את מזלי לטובה.

כשמלאו לי שש שנים עליתי לכיתה א'. מאחר לא היה רישום מדויק של גיל הילדים (רוב האנשים נולדו בבתים . אני נולדתי בבית החולים של מרקש), כל ילד שנכנס לבית הספר  שובץ לכיתה על פי מבנה שיניו. באותה תקופה, מכרים של הורי, משפחת גבאי, שהייתה אמידה, ביקשה לאמץ אותי מאחר וילדיהם גדלו והייתה להם חיבה יתירה כלפי. ההחלטה הייתה קשה על הורי, אך לבסוף הסכימו, משום שהייתה זו הזדמנות לספק לי תנאי מחיה טובים יותר.

רבקה גבאי, אימי החורגת, חייבה אותי לעבור מידי יום, בתום הלימודים, דרך הורי כדי לבקרם ולאחר מכן, הייתי ממשיכה הביתה, לבית משפחת גבאי. אהבתי אותם מאוד והם סיפקו לי חום, אהבה, בגדים יפים וחדשים והמון זוגות של נעליים חדשות. הביאו לי מורה פרטית כדי לסייע לי בקידום לימודי, וכך התקדמתי ורכשתי השכלה גבוהה.

במהלך שנות לימודיי הצטיינתי בתחום הספורט ובעיקר בהתעמלות קרקע ובאתלטיקה קלה. עד היום אני אוהבת להתעמל. בגיל 16 למדתי סיעוד בבית ספר לאחיות "ללה עיישה" (על שם בת המלך) והייתי מבין ארבעת התלמידים המובילים. בבית הספר למדו ערבים ויהודים ביחד בשפה הצרפתית בלבד והיחסים בינינו היו מצוינים. היינו מגובשים מאוד ויצאנו לטיולים רבים ביחד: סקי בהרי האטלס, ביקור במדבר סהרה ועוד.

במקביל לזאת, הלכתי  בסתר לתנועת הנוער היהודית "בני עקיבא", מאחר והיה חשש מפני התנכלויות לחיינו.  בתום לימודי, עבדתי כשנה בקופת חולים ובטיפת חלב במרקש, אך רציתי להמשיך ללמוד ולהתקדם לאחות מוסמכת, ולכן, נרשמתי ללימודים בעיר רבאט, עיר הבירה באותה התקופה. לצערי,  לאחר חצי שנה עזבתי את הלימודים ושבתי הביתה עקב סכסוך שפרץ בין מצרים למרוקו והמצב שם היה מסוכן ולא בטוח ליהודים.

בשנת 1963 התחלתי את פעילותי בסוכנות היהודית. יום אחד, הגיעו לתנועת הנוער שלנו שליחים מארץ ישראל, שבקשו לעודד עליה בסתר לארץ ישראל, משום שהיו תקופות שאסרו על היהודים לעזוב את מרוקו. עברתי הכשרה צבאית עם עוד כמה חברים וחברות. למדנו להקים מחנות בסתר והיו מלמדים אותנו כיצד לשכנע את היהודים לעלות לישראל.

בבוקר עבדתי כאחות ובלילה עברתי בין בתי היהודים, עם דגל ישראל מוסתר בין בגדי, ומשכנעת יהודים לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. כך גם עודדתי את משפחתי )הורי ואחי) לעלות ארצה. אני נשארתי עוד שנתיים במרוקו והמשכתי בפעילות זו.

בשנת 1965 נפרדתי מחברותיי במרוקו והודעתי להן כי אני טסה לגור בצרפת, למרות שמטרתי הייתה לעלות לישראל. הפרידה הייתה קשה מאוד וכולנו בכינו והתרגשנו מאוד. ארזתי את כל אשר היה לי וביחד עם משפחת גבאי טסתי  מקזבלנקה למרסיי. שהינו חודש במחנה עולים, אך בעיקר טיילנו ונהנינו מהמקומות היפים שבצרפת. לאחר שהות קצרה, טסנו ישירות לישראל. זה היה יום גשום וחשוך. הגענו בארבע וחצי אחר הצהריים ישר לפתח תקווה.

לאחר מספר ימים, נפרדתי ממשפחת גבאי ונסעתי להורי, שהשתכנו במעברה בגבעת אולגה (ומשם עברו לשיכון אלי כהן). רציתי להתחיל לעבוד בבית חולים "הלל יפה" כאחות, אך נתקלתי בקושי של השפה, מאחר ודיברתי צרפתית ומרוקאית בלבד. לכן, הלכתי ללמוד את השפה העברית בקיבוץ רגבים במשך חצי שנה והנהלת הקיבוץ הציעה לי להיות אחות הקיבוץ, אך אופי המקום ותרבותו לא התאימו לאורח חיי המסורתי.

בשנת 1966 התחלתי את עבודתי כאחות בחדר לידה ובמחלקת יולדות של בית החולים "הלל יפה" ובשלב מאוחר יותר עברתי למחלקת יונקים. בשנת 1979, עברתי לפגיה עם היווסדה ובה נשארתי עד היציאה לגמלאות.

בשנת 1967 הכרתי את סימן ולאחר מספר חודשי היכרות נישאנו.

הבאנו לעולם ארבעה ילדים: גליה, דויד, הילה וחיים. כיום יש לי 17 נכדים מקסימים ובקרוב יהיה לי נין בע"ה.

יהדות מרוקו: "יהדות מרוקו הייתה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות של יהדות ארצות האסלאם. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו אליה למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. בראשית המאה ה-21 נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים".

מלאח: "מלאח (בערבית: אל-מלאח) הוא שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז). מלאח היה תחום בחומות כדי להפרידו מהרבעים המוסלמים, ולצורך הגנה מפני פרעות אנטי-יהודיות שהיו תדירות, בעיקר בתקופות של אי-יציבות. בנוסף המלאח שכן לרוב בקרבת מוסדות שלטון, ובעיר הבירה, בקרבת ארמונו של המלך".