מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי נולד למשפחה חרדית בגיאורגיה, ב1955. שמו היה מלחז מנשרובי. מאוחר יותר שונה שמו לפנחס מנשרוב.

אביו היה רב שוחט ומוהל, ואמו עקרת בית חרדית. לסבי יש שמונה אחים. אמו נכנסה להריון בגיל ארבעים ושש ולא רצתה בהריון. בזמנים האלו לא היו את האמצעים לעשות הפלה וסבי בא לעולם. אחיו של סבי נורא התביישו שאימם נכנסה להריון בגיל מבוגר והביאה ילד לעולם. עד גיל חצי שנה אף אחד לא אהב אותו או התקרב אליו, כל אחיו שנאו אותו מכיוון שכבר היו בוגרים וגדולים. באוניברסיטה ולא היה להם זמן, או רצון לעזור לאימם לגדל תינוק. לאחר שנתיים, כשראו שהוא ילד מלא באור ושאינו מזיק כמו שחשבו כולם החלו להתאהב בו.

סבי ומשפחתו גרו בעיר שבה היה מיעוט יהודי, רוב האנשים שהתגוררו עימם היו נוצרים.  בבית הספר היסודי, הוא התמודד עם לא מעט אנטישמיות, הילדים היו לועגים לו וקוראים לו בשמות, לא היו מזמינים אותו לימי הולדת, ותמיד היו צוחקים עליו. סבי לא  נתן לזה לשבור את רוחו והיה תלמיד מצטיין בין כל הנוצרים.

לאחר שמונה שנות לימוד בגיאורגיה סבי החל לשיר, זה היה אחד התחביבים האהובים עליו. סבי החל להופיע על במות ולהשתתף בתחרויות שירה, היהודי היחיד מבין כולם. סבי היה אמיץ ולא פחד להראות את כישרונו. הוריו למרבה הצער, לא היו מגיעים להופעות שלו, סבי מספר שבחיים לא ראה אותם בקהל. דבר שרודף אותו עוד מאז היה ילד קטן והרגיש לא רצוי ונאהב.

בגיל שש עשרה בשנת 1972 עלה סבא שלי לארץ ישראל יחד עם משפחתו. הם עלו לארץ מכיוון שחלומו של סבא רבא שלי, היה  לקנות קבר בהר הזיתים בארץ. החיים של סבי ומשפחתו בארץ לא היו קלים, השפה הייתה קשה, והוא לא הצליח להתאקלם בין כל הילדים האחרים.

סבי נשלח לקיבוץ גן שמואל, כדי ללמוד את השפה העברית. לאחר שלמד את השפה התקבל סבי ללימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון. לאחר שנתיים של לימודים, הוא נשלח למבחנים בצבא והתקבל לקומנדו ימי. סבי עזב את הלימודים והלך לטירונות של הקומדו הימי. הוא היה בין האחרונים שהחזיקו מעמד בקורס הקומנדו הימי, ועזב אחריי חודשיים וחצי. העבירו אותו לאחר מכן לחיל חימוש אך גם אותו נאלץ לעזוב והוא חזר ללימודים.

כשהיה סטודנט הוא הכיר את השכנים שלו, שגם הם עלו לארץ מגיאורגיה, הם היו שכנים ותיקים, עוד מהתקופה שהתגוררו בגיאורגיה, וביניהם הייתה אשתו לעתיד, סבתא שלי. הוריה של סבתי רצו שסבי יהיה החתן שלהם כבר מהרגע הראשון,  והיו מזמינים אותו לארוחות כל יום שישי במטרה לשדך בינו לבין סבתא שלי.

בזמנים האלו העדה הגיאורגית הייתה מחתנת באמצעות שידוכים, אמו של סבא שלי, התקשרה להוריה של סבתי, וכך הם הסכימו על שידוך. במהרה הם התאהבו והתארסו. חודשיים לאחר שהתחתן הוא התגייס לצבא, לסבי היה לא קל בכלל. היו לו קשיים רבים. היה לו מאוד קשה להסתגל למסגרת הצבאית. ובזמן שירותו הצבאי סבתא שלי נכנסה להריון. היה להם מאוד קשה מבחינה כלכלית. סבי מספר שהיה קונה בדים בשני שקלים מהשוק, ואחיותיו היו תופרות לסבתא שלי מהבדים בגדיי הריון. לאט לאט מצבם הכלכלי השתפר, כאשר הצבא התחיל לתמוך בהם כלכלית.

כאשר השתחרר מהצבא, סבי עשה מבחנים פסיכומטריים והתקבל לשלושה מקומות עבודה. הוא עשה בין שלושתם הגרלה והחליט ללכת לעבוד בבנק לאומי. לסבי היה קושי לעבוד בבנק כי היה עולה חדש. סבי מספר שעבר המון מבחנים בדרך, ולמד המון מעבודתו בבנק לאומי. מאחר והוא לא סיים את התואר, הבנק חייב אותו לעשות מסלול של שנה וחצי למידה באוניברסיטת בר אילן, על חשבון הבנק.

לסבי היה מאוד קשה כי היה לו חוסר מוטיבציה, הוא הלך לרב אבוחצירא, וביקש ממנו רק דבר אחד, שיחזיר לו את היכולות הלימודיות שלו. סבא שלי הלך ללמוד ולא הצליח. היה לו מאוד קשה, הוא לא אכל ולא שתה, והיה חוזר הביתה מאוכזב ומלא מבושה. הוא לא ידע איך הוא יכול לחזור ולהגיד לבנק שהוא לא מצליח ללמוד. כשסבי חזר לאוניברסיטה, הוא גילה שהחליפו לו את השותף לחדר, ולמזלו זה היה בחור חכם. הם התחילו להתיידד וללמוד יחד למבחנים, וכך סבא שלי הצליח לקבל בהצלחה את התואר. כך הוא מימש את העבודה המשגשגת שלו בבנק לאומי, שנמשכה שנים רבות עד שיצא לפנסיה.

הזווית האישית

ליאם: מהמפגש עם סבי למדתי על ההישגים והקשיים בחייו. סבי מאד התרגש לספר לי את סיפור חייו ולשתף אותי בקשיים.