מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מג'דידה לארץ החדשה – נצר למגורשי ספרד – סבא מוריס מויאל

סבא ואני במוזיאון אנו
סבא בצעירותו
עלייתו של סבא מוריס לישראל

סבי מוריס (מסעוד) מויאל, אבא של אמי, נולד בשנת 1960 בעיר ג'דידה הממוקמת בצפון מערב מרוקו.

אבא של סבא שלי, סבא רבא אליהו, היה מאנשי הדת הרוחנית של העיר ג'דידה שבה המשפחה התגוררה. סבא רבא היה חלק מ'חברה קדישא' (כפי שניתן לראות בתמונה) ואחד ממקובלי עירו. הוריו של סבי העניקו לסבא את השם מסעוד על שמו של המקובל הידוע 'הבבא סאלי'.

סבא מוריס הוא הבן הרביעי למשפחת מויאל מתוך חמישה בנים. הוריו של סבי היו אנשים אמידים ומוכרים בעירם. סבא רבא היה בעל חנויות בגדים ומספרות. המשפחה התגוררה בבית רחב ידיים ובו כ-12 חדרים וגינה גדולה ומפוארת. בשנת 1964, בעקבות גלי העלייה של יהדות מרוקו לארץ ישראל והתגברות גילויי האנטישמיות בסביבה, החליטה משפחת מויאל מתוך רוח ציונית לעזוב את כל רכושה ולעלות לארץ ישראל.

בית משפחת מויאל המקורי בעיר ג'דידה במרוקו

תמונה 1

מקובלי העיר ג'דידה וביניהם (מס' 9) סבא רבא אליהו מויאל

תמונה 2

משפחת מויאל לפני העלייה לארץ ישראל

תמונה 3

סבא מוריס מספר: "משפחת מויאל היא נצר למגורשי ספרד. מקור שם משפחתנו הוא מהאי 'מויא' הממוקם לחופי ספרד. דורות רבים אחורה משפחת מויאל הייתה משפחה יהודית שהתגוררה בכפר קטן באי 'מויא'. עם הגירוש הגדול של היהודים מאזור ספרד ופורטוגל, גם משפחת מויאל יצאה למסע עד שהגיעה למרוקו והתמקמה באזור המערבי של המדינה המוסלמית. במרוצת השנים משפחת מויאל הייתה ממקימיה של העיר ג'דידה. פירוש השם ג'דידה בעברית זה חדש. הכוונה הייתה לעיר חדשה שהוקמה לחופי האוקיינוס האטלנטי."

סיפור העלייה לישראל והקליטה במדינה החדשה

בשנת 1964 משפחת מויאל עוזבת את מרוקו ומפליגה לתחנת מעבר בצרפת לפני העלייה המתוכננת לארץ ישראל. המשפחה שוהה שם כחצי שנה, לסבא אין זיכרונות מהתקופה הזו. בדצמבר 1964 משפחת מויאל עוזבת את תחנת הביניים בצרפת ומפליגה יחד עם יהודים נוספים לארץ ישראל.

רישומי העלייה

תמונה 4

האונייה עוגנת לחופי העיר חיפה ולאחר קליטה ומיון המשפחה עברה לביתה החדש במעברה בעיר נתניה. מדובר במעברת פחונים הנקראת 'דיור לעולה' שנמצאת היכן שממוקמת היום שכונת קריית נורדאו בעיר. לאחר שנה, סבא רבא אליהו פונה לנציגות של הסוכנות היהודית ומבקש להגר בחזרה לארץ מוצאם מרוקו, בעקבות התנאים הקשים שבהם חייה המשפחה. בעקבות הפניה ולאחר מאבקים נוספים, הסכימו להעביר את המשפחה לשיכונים חדשים שנבנו על ידי חברת 'עמידר' עבור העולים. המשפחה עוברת לגור בשיכונים הללו הממוקמים באזור שכונת רמת ידין (דורה) של העיר נתניה. הוריו של אבי לומדים עברית באולפן וסבא התחיל את לימודיו בגן 'נילי'. המשפחה התחילה להתאקלם ולהשתלב בחיים החדשים שהם בונים בארץ ישראל. סבא רבא מתקבל לעבודה כספר במספרת 'פיגורו' בעיר וסבתא רבתא נשארת בבית ודואגת לגידול הילדים.

כאשר סבי מגיע לגיל 6, הוא עולה לבית ספר היסודי 'מסילות' המשוייך לזרם הממלכתי. סבא רוכש חברים רבים אשר עם חלקם הוא עומד בקשר עד היום. סבא מספר על ילדות שמחה ומאושרת יחד עם הוריו ואחיו. משפחה אוהבת ומלוכדת שמנסה להתערות עד כמה שניתן ולהיות 'צברים' כמו כולם.

כאשר מלאו לסבי 12 שנים הוא מסיים את בית הספר היסודי ועובר ללמוד בפנימיה הצבאית 'נחלים' שנמצאת בעיר פתח תקווה. שם סבא מגלה לראשונה את ערכי הציונות ומתאהב ברצון לתרום ולסייע למדינתו הצעירה בכול מאודו. בשנת 1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים, כאשר סבי עוד לא בן 14, הוא התנדב לעזור לחיילים פצועים שהגיעו מקרבות המלחמה הקשים והתאשפזו לשיקום בבית גולמינץ' בנתניה.

מימין: סבא מוריס מקבל את ספר החומר בראשית בכיתה א', משמאל: סבא מוריס בגיל 10

תמונה 5

גיוס לצה"ל והתרומה למדינת ישראל עד עצם היום הזה

בשנת 1977 סבא מוריס מסיים את לימודיו בפנימיה הצבאית נחלים ומתגייס לצה"ל. סבא מוצב לשרת בחיל הקשר (חיל התקשוב של היום) בתפקיד מעביר דואר וחבילות של משפחות החיילים המשרתים בסיני. בתקופה הזו הגיע לביקור ראשון והיסטורי נשיא מצרים סאדאת, והרעיון של פינוי האזרחים הישראלים המתגוררים בחבל ימית וחצי האי סיני מתחיל לרקום עור וגידים. סבא מוריס מספר: "חשתי שליחות גדולה להעביר לחיילים המוצבים בשטח את המכתבים והחבילות ששלחו להם בני משפחתם."

לאחר פינוי סיני, סבא מוריס מועבר לשרת בבסיס עין יהב שבערבה התיכונה של הנגב. התפקיד של סבא היה התארגנת לפינוי הישוב היהודי בשארם א-שיח' ובסיסי צה"ל באזור חצי האי סיני והעברתם לבסיסים ברחבי ישראל. לאחר מכן סבא מוריס מקבל את התפקיד של קצין קשר שלישי בבסיס עין יהב ונשאר לשרת שם ולשמור על גבולה הדרומי של מדינת ישראל. בתקופה זו סבלה מדינת ישראל הצעירה ממסתננים רבים שניסו לחדור את גבולותיה של מדינתנו על מנת לפגוע בחיילים ואזרחים. סבא מספר: "בתקופה שבה שירתי בעין יהב, הגיעו לשרת עמנו חטיבת הדרוזים ושם למדתי את המסורת והמנהגים של בני העדה הדרוזית, השתתפתי באירועים ושמחות שלהם ושם התאהבתי בבני העדה הדרוזית אשר רואים תמיד לנגד עיניהם את טובת מדינת ישראל וביטחונה. עד היום אני שומר על קשר עם חלק מהחיילים הדרוזים מהתקופה ששירתנו יחדיו כתף אל כתף."

סבא עם אח שלו דוד מויאל בזמן שירותם הצבאי

תמונה 6

תמונות מהשירות הצבאי

תמונה 7

לאחר שחרורו של סבא מוריס מצה"ל בשנת 1982, סבא משתקע בעיר ילדותו נתניה ושם פוגש את סבתי, סבא לאה. השניים נישאים בשנת 1983 ובשנת 1985 נולדה אמי שירן. עשור לאחר מכן בשנת 1995 נולד דודי אוראל.

סבא מעולם לא עזב את דאגתו לביטחון ישראל וגם לאחר שיחרורו מצה"ל בוחר סבא מוריס לעבוד בתעשיות הביטחוניות של מדינת ישראל, תחילה במפעל של התעשייה הצבאית (תע"ש) בעיר כפר סבא ולאחר מכן כאזרח עובד צה"ל בבסיס תל השומר.

במהלך עבודתו, סבא לוקח חלק בפרוייקטים שונים יחד עם תעשיות ביטחוניות מהטובות בארצנו, ביניהן רפא"ל ותעשייה אווירית. הוא נבחר לייצג את מדינתנו בכנסים בינלאומיים בגרמניה, ספרד ואירלנד. הוא משרת כבר מעל ל-42 שנים ועד עצם היום הזה. כיום סבא הוא אזרח עובד צה"ל ומנהל את מחלקת יוקרה של מש"א 7,000.

תמונה 8

סבא שלי מועמד לפרס מפעל חיים לביטחון המדינה, אני מאחל לו בהצלחה ובטוח שהוא הראוי ביותר לפרס!

תמונה 9

הזוית האישית

נהוראי הנכד המתעד: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבא ולשמוע את ההיסטוריה שלו, לדעתי, הוא הסבא הכי טוב בעולם!

מילון

מקובל (יהדות)
מקובל הוא יהודי שעיקר עיסוקו הוא לימוד הקבלה – תורת הסוד היהודית, ובכללה חקר האלוהות וסודות התורה. רוב המקובלים עסקו בקבלה עיונית, אך היו שהתעסקו בקבלה מעשית. בעל הסולם טען כי החיוב שגם התלמיד צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו, ואם אינו כך אפילו יהיה צדיק היותר גדול בעולם אסור ללמדו (קבלה). ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו א"כ שוב אין לו צורך ללמוד מאחרים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חשתי שליחות גדולה להעביר לחיילים המוצבים בשטח את המכתבים והחבילות ששלחו להם בני משפחתם“

”סבא שלי מועמד לפרס מפעל חיים לביטחון המדינה, אני מאחל לו בהצלחה ובטוח שהוא הראוי ביותר לפרס!“

הקשר הרב דורי