מאגר סיפורי מורשת

שמי בר שקד, בחרתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, כדי להכיר את המשפחה שלי וללמוד מחכמת העבר. בחרתי בסבתא דליה שקד, שאני מאוד אוהב ורוצה לשמוע על החיים שלה, ההורים שלה והסבים שלה.

 ציירתי את שושלת המשפחה 

סבתא דליה מספרת על ההורים של אימא שלה:

1933 – הבריחה מברלין הנאצית 

לסבתא וסבא שלי מצד אימא שלי קראו ורה ואדגר ברנדט ז"ל קראתי להם אומה ואופה – סבתא וסבא בגרמנית. אהבתי אותם מאוד הם היו מוזיקאים, אנשים חמים ואוהבים.

לסבא אופה ז"ל, ממשפחת ריינישט נולדו שלושה ילדים, שני בנים ובת: אדגר והנס שברחו לארץ וכך ניצלו מההשמדה בשואה ואליס שנשארה שם שהושמדה בגטו באושוויץ.

ורה ואדגר התחתנו בשנת 1920. שניהם היו מוזיקאים. סבא אדגר היה המנצח הראשי של התזמורת בברלין בבית האופרה וסבתא ורה הייתה הזמרת הראשית וכך הם הכירו ואף עבדו ביחד. בשנת 1929 ב- 23 במאי, נולדה להם בתם היחידה, בעיר ווירצבורג. שמה היה סוניה – זו האימא שלי, סבתא שלך, בר. הם בחרו בשם סוניה, על שם אופרה מפורסמת שהם השתתפו בה ושרו בה באותה העת.

בשנת 1933 הזהירו הגרמנים את המשפחה על האסון שמגיע, חלק מהיהודים סרבו להאמין לשמועות האלה אולם סבי וסבתי האמינו ולכן קבלו החלטה לנטוש את הכל ולברוח לארץ ישראל וכך גם ניצלו חייהם. האחות אליס, שלא עזבה ונשארה שם, הובלה למחנה השמדה ונרצחה שם.

ממוזיקאים מכובדים לאנשים שלא דוברי עברית הגיעו לחיפה. סבא עבד בבית חרושת לדבק, ממוזיקאי נאלץ לעבוד כפועל. סבתא לא ידעה עברית ולכן לא עבדה. הם גרו בחיפה בצנעה רבה עם בתם היחידה סוניה אימא שלי.

אני זכיתי להכירם, אני זוכרת אותם כזוג מקסים, סבתא וסבא אוהבים ושמחים. בביתם תמיד היה אוכל משובח, שהוגש בכלים מיוחדים – ביתם היה בית שמח. במיוחד זכור לי, שאהבתי לאכול אצלם צלי ברוטב חום עם פירה ועוגיות חמאה טעימות, שסבתי הייתה אופה ושומרת בקופסאות מיוחדות.

עברו השנים והם חזרו לטייל בגרמניה החדשה ( החל משנת 1965 והלאה …). אני זוכרת שהם היו חוזרים עם מזוודה מלאה בצעצועים בשבילנו הנכדים. סבתא הייתה ממש חברה שלי, היא נהגה לספר לי על ההופעות שלה, כזמרת אופרה והייתה מדגימה לי ומראה לי איך היא רקדה ושרה… אהבתי אותה מאוד…. עד היום אני חושבת עליה ומתגעגעת  אליה מאוד.

סבא היה איש מקסים, צייר ומוסיקאי מוכשר. סבא אוהב עם לב ענק. אהבתי אותו מאוד. סבא, אופה, חי עד גיל מבוגר, הוא האריך ימים וזכה לשיבה טובה.

בתמונה סבי וסבתי יחד איתי כשהייתי בת שנתיים       

אני מצדיעה לסבי וסבתי, בעיקר על התושייה והאומץ לעזוב הכל בברלין!!! ולעלות לארץ ישראל בשל תחילת הנאציזם בגרמניה. הם עלו לארץ בתקופה קשה, באומץ ובתושייה שיש להעריץ! בזכותם המשיכה השושלת של משפחתנו … וגם אני וגם אתה בר נולדת!

סבתא דליה מספרת על ההורים של אבא שלה

סבתא וסבא שלי מצד אבא – סוזן וגמליאל ברוך סרור ז"ל, שחיו בבירות שבלבנון. סבתא סוזן נולדה בירושליים דור שביעי. סבא רבא ברוך ז"ל. היה רב ראשי בירושלים על שמו נקראת עד היום השכונה "מקור ברוך".

את סבתא שרה סוזן פגשתי בקפריסין בפגישה עם כל המשפחה, את סבא גמליאל הכרתי רק מהתמונות שהראו לי.

  אבא שלי עם אימא שלו סבתא סוזן ואח שלו                   אימא שלי עם סבתא סוזן ואח של אבא

הקמת המדינה 1947 – הורי מקימי המדינה

המשפחה גרעינית שלי – הורי סוניה ברנדט ברוך ואברהם סרור ברוך ז"ל אחותי נורית ברוך טננבוים

בתמונה, הורי, סוניה ואברהם יחד איתי בגיל חמש ועם אחותי בת חצי שנה

אימא שלי סוניה ברוך ברנדט

סבתא רבתא שלך סוניה, לחמה בפלמ"ח והשתתפה בקרבות לכיבוש נבי יושע (אגב היא מצולמת במוזיאון שניפתח שם במקום, מאוד מרגש.) היא הייתה בין מקימי קיבוץ יראון שבצפון.

סיפורה של סבתא שלך, סוניה, תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, במאגר סיפורי מורשת של התכנית במוזיאון "אנו"- מוזיאון העם היהודי – סוניה הפלמ"חניקית 

סוניה הפלמ"חניקית

אבא שלי אברהם, שעלה לארץ במסגרת טיול של  קבוצת יהודים שבאו  מלבנון לבקר בירושלים, הוא היה אז בן 16.  סיפורו של סבא שלך אברהם תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ונמצא במאגר סיפורי מורשת של התכנית במוזיאון "אנו" – מוזיאון העם היהודי.

אברהם ברוך ז"ל לוחם תש"ח – הגשמת החלום הציוני לכינונה של מדינת ישראל

אברהם ברוך ז"ל לוחם תש"ח – הגשמת החלום הציוני לכינונה של מדינת ישראל

אימא שלי ואבא שלי הכירו בקיבוץ יראון, שניהם היו בין מקימי הקיבוץ ונפגשו שם. הם התחתנו וגרו בקיבוץ מספר שנים. משם עברו לבאר שבע לבית ספר חקלאי וייצמן שם נולדתי.

ילדותי

נולדתי בבאר שבע ובגיל חצי שנה עברנו לקריית עמל שליד טבעון לרחוב מרדכי 74, לבית פרטי נחמד, מוקף גינה גדולה ובה עצי פרי, שהמיוחד בהם היה עץ השסק שנתן פירות מובחרים בכל חודש מאי וסימל את בוא האביב. אהבתי לקטוף את השסק יחד עם אימא שלי.

הייתי ילדת טבע אהבתי לטיל ולשחק בחוץ, היו לי הרבה חברים וחברות. ילדים רבים בגילי גרו בשכונה ויש לי זיכרונות מקסימים מילדותי עד גיל שש בטבעון. אני זוכרת את הגן של טוני הגננת ואת הגן של עופרה הגננת בגן חובה. אימא שלי הייתה המורה לריתמיקה בגן והייתה מגיעה עם האקורדיון שלה לנגן להפעיל אותנו ולארגן את המסיבות בחגי ישראל לאורך השנה ובמסיבה לסיום השנה.

כשמלאו לי חמש, נולדה אחותי נורית. בגיל שש עברתי לחיפה, לכרמל, לבית חדש ויפה ברחוב שדרות הנשיא 62. ליד הבית הייתה גינה ענקית, שם בילינו כל ילדי השכונה. שיחקנו בכדורגל, מחבואים, מחניים, אש לילה, קלאס, גומי ועוד… אספנו המון צנוברים מעצי האורן … חוויות נהדרות. הכרנו את כל ילדי השכונה. כולנו היינו חדשים. שיחקנו כל יום בחוץ, בחצר עד לשעות הערב, לעיתים אף אכלנו את ארוחת הערב  על הדשא בחצר – יחד כולנו.

למדתי בבית ספר הראלי בחיפה. רקדתי בלט מכיתה א'. הייתי חברה בתנועת הצופים, החל מכתה ה'. אהבתי מאוד את הפעילות בתנועה, הפעולות והטיולים, בהמשך הפכתי למדריכה ולרכזת שכבה. את ריקודי הבלט, החלפתי בריקודי- עם וכשהייתי בתיכון רקדתי בלהקת המחול של חיפה.

השירות הצבאי של סבתא דליה

התגייסתי לחיל הצנחנים ונבחרתי להיות הפקידה של מפקד הצנחנים. השירות היה מהמם, מלהיב ומעניין. ידעתי את כל הסודות של הצבא ואפילו טסתי בהליקפטר עם הרמטכ"ל. לאחר שנה עברתי לתפקיד אחר והייתי קצינת נפגעים של הצנחנים, תפקיד מיוחד ומורכב ולא פשוט.

תקופת השירות הצבאי, הייתה עבורי חוויה אדירה, משמעותית  ,מלמדת ומציבה אתגרים לחיים.

 אני בשירות הצבאי

בר שואל את סבתא דליה שאלות:

סבתא, ספרי לי על הפגישה עם סבא ישראל?

"כשהייתי בכיתה י"ב הכנתי יחד עם חברה שלי, ארוחה לשני חברים שלה שבאו לחופשה מהצבא. אחד מהם היה ישראל וכך הכרנו בפעם הראשונה.

הפגישה שנייה עם ישראל, הייתה ביום הראשון שבו התחלתי ללמוד באוניברסיטה בירושלים. זה היה השיעור הראשון ממש, נכנסתי לכיתה וישראל ישב שם בכתה. התיישבתי לפניו בכסא…. למזלנו, המרצה לא הגיעה… כך נוצר לנו זמן להתחיל לדבר ולהבין מאיפה אנחנו מכירים? מרגע זה  הפכנו לחברים טובים. למדנו יחד, אכלנו יחד, בילינו יחד ואהבנו מאוד אחד את השני…. אחרי שנה החלטנו להתחתן. התחתנו והמשכנו ללמוד, שנה שנייה ושלישית באוניברסיטה כזוג נשוי".

האם את זוכרת חברים מבית הספר היסודי? 

"כן, היו לי חברות טובות: תמי, רותי, אירית ועוד… היה לי גם חבר, החבר הראשון שלי בבית הספר שקראו לו שי. הייתה לנו חבורה סודית, שיחד טיילנו בשדות כמו בסדרת הסיפורים של "השביעיה הסודית".

אני זוכרת את  חגיגות ימי הולדת שלי… בכיתות היסודי, קראו לזה ערבי כיתה. ההורים שלי אירגנו תמיד חגיגות יומולדת מיוחדת מאוד עם הפעלות ומשחקים מיוחדים, הרבה כיבוד וריקודי מעגלים. אהבתי לבלות עם החברים שלי מהכיתה. בנוסף עם חלק מחברי הכתה הייתי ביחד בתנועת הנוער "הצופים", כך שגם שם היינו ביחד".

סבתא, מה רצית להיות שתהיי גדולה?

כשהייתי ילדה, נהניתי מאוד מהילדות שלי, לא חשבתי אז מה אעשה כשאהיה גדולה.

סבתא, ספרי על הרגע שאבא שלי נולד…

הלידה של גיא, אבא שלך, הייתה  מאוד ארוכה וקשה. גיא הוא בננו הבכור, הוא נולד בבית חולים כרמל שבחיפה שם גרנו אז. קראנו לו  בשם גיא – זה שם שמאוד אהבנו. גיא הפך אותנו לאימא ואבא בפעם הראשונה והיינו מאושרים! ההורים שלי, הפכו בפעם הראשונה לסבתא סוניה ולסבא אברהם – אושר גדול!

הכנו חדר יפה ומיוחד לנסיך שלנו. היינו מאושרים לגדל ילד חייכן מתוק ויפה… גיא, אבא שלך היה תינוק זריז וחזק כבר בגיל עשרה וחצי חודשים הוא הלך!!! כבר אז היה ספורטאי. לכל גן שהגיע, צוות הגננות והילדים התאהבו בו מייד וקראו לו הנסיך הוא באמת היה ונראה נסיך.

אני וסבא בחגיגת הבר מצווה של גיא, גיל בן עשר ועדי בת ארבע

המשפחה שלנו 2022

ישראל ואני הורים לשלושה ילדים: גיא, גיל ועדי. יש לנו מהם חמישה נכדים והשישית בדרך אמן. בר, יונתן, עומר, עמית ונועה.

בימים אלו אני מתחילה תפקיד כרכזת מחוז מרכז, בתכנית הקשר הרב דורי, בה אני עובדת כמנחת בתי ספר מזה שש שנים, תפקיד אותו אני ממלאת באהבה רבה ובאמונה בתכנית הנהדרת הזאת .

תודה בר שהזמנת אותי להשתתף בתכנית איתך. תודה על הזכות שהייתה לי להשתתף בתכנית יחד עם הנכד האהוב, הבכור שלי, ובזכותך, בר לחוות ולהרגיש את התכנית מזווית שונה הפעם של הסבים והסבתות  המשתתפים  בתכנית.

בתמונה: עומר, עדי, עמיתי, סבתא דליה, גיא, לי, גיל וסבא ישראל – למטה: יונתן, בר ועומר

                                              אני עם נכדתי הצעירה, נועה שנולדה בתאריך 7.12.21

הנכד בר מראיין את סבתא דליה שקד

הזוית האישית

סבתא דליה: תודה רבה בר, אהוב שלי, התעקשת לבחור בי להשתתף עמך בתכנית, למרות שהסברתי לך שאני מנחה של ביה"ס שלך בתכנית וזה יהיה מורכב גם להיות מנחה בתכנית וגם להיות סבתא בקבוצה. אתה לא ויתרת ואמרת לי: "כן זה מה שאני רוצה!". בהתלהבות שלך כבשת גם את ליבי ואני מיד הסכמתי…

התרגשתי מאוד לספר לך על ההורים האהובים שלי, על הסבים והסבתות המיוחדים שלי, שבזכות עלייתם לארץ בזמן, הם ניצלו מאימת השואה ואנו ואתם חיים כאן היום בישראל.

להיות אתך זו חוויה מיוחדת במינה והנה יש לנו עוד זוויות חדשה של קשר בינינו, אוהבת אותך מאוד!

הנכד בר: סבתא, הייתה לי חוויה נהדרת להיות אתך בתכנית, במיוחד שאת המנחה בתכנית. למדתי הרבה דברים חדשים עליך ועל המשפחה שלי, אוהב אותך מאוד!