מאגר סיפורי מורשת

שמי מרינה נולדתי בשנת 1957, בברית המועצות בעיר קרם. בביתי דיברו רוסית. לאמי קראו מאיה גריגוריבנה ולאבי קראו חנין יפים נאומוביץ. יש לי אח ואחות. לאחותי קוראים לריסה ולאחי קוראים מיכאל.

בביתי היו שני חדרים ומטבח, אך מקלחות ושירותים לא היו לנו וכיבסו אצלנו בידיים. אמי הייתה אחות ואבי היה מעצב נעליים. הורי היו ניצולי שואה. אמי ניצלה על ידי אישה רוסיה, אך על אבי לא ידוע לי כלום.

הורי היו צנועים ויפים ואהבו סדר. לא חייתי ביישוב יהודי, אך היו בו לא מעט יהודים. נפגשנו בבתי הכנסת של היישוב. הדבר שלא שכחתי עד היום איך קראו לאבי בחג הנובי גוד "יהודי מסריח!" והוא בא בוכה הביתה. בילדותי שיחקנו קלאס, קזקי והשודדים. היו לי שתי חברות קטיה ואוליה היינו מטיילים יחד, הולכות לסרט, קראנו ספרים וסיכמנו אותם.

אמי, אבי, אחותי ואני

המאכל האהוב עלי זה בלינצ'ס. בילדותי לא היה חסר ממתקים היה: צמר גפן מתוק תפוח מצופה קרמל… בבית הספר הייתי תלמידה מצטיינת וסיימתי את בית הספר עם לא מעט מאיות ושלטתי היטב בחומר הנלמד.

התעודה

התחתנתי פעמים ונולדו לי שני ילדים. בתי הגדולה נולדה בתאריך 26.3.1977 ובני הצעיר נולד שש שנים לאחר מכן בתאריך 1.7.1983.

עליתי ארצה בשנת 1996, אני זוכרת את החתונה של בתי בשנת 2008  בפראג ובני הקטן התחתן השנה בקפריסין. .

עד היום אני אוהבת לקרוא ברוסית ולטייל עם נכדי. אני עובדת בחנות בגדים וברוסיה עבדתי במשרד החינוך. יש לי חלום להיות בחתונה של הנכד שלי ולראות את הנינים שלי.

ביום נישואי בתי 

לבתי נולד ילד בשם איתן, אני לא זוכרת רגע בלעדיו, אנחנו תמיד משחקים ונהנים יחד.

הכפית שעוברת בירושה במשפחה

יש חפץ אחד שקרוב לליבי וזו כפית שקיבלתי כשנולדתי. בגלל כפית זו שהייתה בין חפצי במזוודה, בזמן שעליתי ארצה הפכו לי את כל המזוודה.

הכפית

הזוית האישית

הנכד איתן: למדתי לא מעט על סבתא שלי אני מאחל לה שכל חלומותיה יתגשמו.

סבתא מרינה: זו הייתה חוויה מרגשת בשבילי לספר לנכדי את סיפור חיי.