מאגר סיפורי מורשת

שמי שלי ארונוב, ובחרתי לספר את הסיפור של אבא שלי, יורי ארונוב.

אבא שלי נולד בברית המועצות בעיר קריווי רוג, בינואר שנת 1967. לאביו (סבא שלי מצד אבא) קראו מיכאל, ולאמו (סבתא שלי מצד אבא) קראו ז'נה. עד גיל שבע עשרה אבי למד בבית ספר כי באותה תקופה למדו אחד עשרה שנים בלבד בבית הספר. אבא שלי היה תלמיד מצטיין, הוא אהב את הלימודים והשקיע בהם, הוא סיפר שחלק מהמקצועות שהוא למד היו פיזיקה, כימיה וביולוגיה. בתור ילד, אבא שלי אהב מאוד ספורט, שחמט וחברים. בנוסף, אבא שלי סיפר שהיה ספורטיבי מאוד, הוא אהב לעשות ספורט והצטיין בזה, במיוחד בריצות וקפיצות.

השירות הצבאי בברית המועצות ובארץ 

בגיל שמונה עשרה בערך, אבא שלי התגייס לצבא האדום. כחלק משירותו, הוא למד במשך שנתיים, במסלול של קציני טייס, ושנתיים נוספות הוא שירת בחיל האוויר, ובנ"מ (נגד מטוסים). בסך הכל הוא שירת בצבא האדום במשך ארבע שנים.

הצבא האדום של הפועלים והאיכרים היה עד 1946 שמו של צבא הקבע של ברית המועצות, אחד מזרועות הכוחות המזוינים של ברית המועצות. נודע בקיצור בכינוי הצבא האדום עקב זיהויו עם הדגל האדום שאומץ על ידי המפלגה הקומוניסטית. לאחר מלחמת העולם השנייה, נקרא בשם הצבא הסובייטי אך המשיך להיות ידוע גם בשם "הצבא האדום". ויקיפדיה

סמל הצבא האדום

אבי שירת גם בצבא ההגנה לישראל במשך ארבעה חודשים, בחיל התקשורת, ובהמשך עשה מילואים, כל שנה עד גיל ארבעים. אבי סיפר על זיכרונות שונים מהשירות הצבאי שלו בצבא האדום ובצבא בארץ.

אחד הזיכרונות הקשים שסיפר הוא התנאים הקשים שעמדו בפניו, במהלך השירות בצבא האדום. הוא סיפר שהמפקדים היו נוקשים מאוד, והוא לא פגש את ההורים שלו כשנתיים. אחד הזיכרונות הטובים שאבא שלי זוכר מהשירות בארץ, זה טקס ההשבעה.

הלימודים בישראל

בשנת 1990 הוא  עלה לארץ ישראל בעליה הגדולה מבריה"מ. הוא עלה לארץ ביחד עם הוריו, והם התגוררו בעכו. הוא למד עברית באולפן במשך שישה חודשים, ולאחר מכן הוא התחיל לעבוד וללמוד במקביל, לימודי הנדסאי חשמל בבית ספר להנדסאים. במהלך הלימודים הוא הכיר המון בחורים, וביחד איתם למד וחווה הרבה חוויות מעבר ללימודים. הוא סיפר שגם הם עלו לארץ מברית המועצות, בעלייה הגדולה, והוא למד איתם עברית באולפן, והמשיך איתם את הלימודים. החברים שהכיר כשעלה לארץ, הם אנשים שהוא עבר ביחד איתם חלק משמעותי בחיים. עד היום, הוא בקשר מאוד טוב איתם, והילדים שלהם הם חברי ילדות טובים שלי, ושל האחים שלי.

הזווית האישית

שלי: החוויה שלי מהריאיון שערכתי עם אבי, היא חוויה טובה ומלמדת. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי על אבא שלי. לא ידעתי על השירות הצבאי שלו, בברית המועצות ובארץ. לא הכרתי את סיפור החיים שלו, כשהיה ילד ועד היום. אני חושבת שהריאיון תרם לי הרבה, גם ללמוד על אבא שלי, אבל גם לקחת נקודות וטיפים לחיים.