מאגר סיפורי מורשת

שמי ניידה הורוביץ נולדתי ב-6.4.1956 בפורטו אלגרה בדרום ברזיל.

אנחנו ארבעה אחים (אני השלישית, הבת היחידה). כשהייתי בת שש ההורים שלי נפרדו וגדלנו עם אימא מפרנסת, בעזרת סבא וסבתא. היו לי הרבה חברים, אך בעיקר הייתי משחקת הרבה עם האח שלי. כשהייתי צריכה ללכת לקנות במכולת לא הייתי הולכת בלעדיו. הייתה לי ילדות שמחה. גרתי עם אחותה של אימא שלי לתקופה ארוכה, בעיר רחוקה בשם סאו בורזה.

כעבור שש  שנים חזרתי הביתה לאימא ולאחים. סיימתי את לימודי ובגיל תשע עשרה החלטתי לעלות לישראל ולשנות את דרך החיים שלי.

עליתי לארץ בשנת 1975. הגעתי לקיבוץ מעברות, והלכתי ללמוד עברית באולפן. ההתחלה לא הייתה קלה, אבל היו לי הרבה חברים, והיום אני מודה על איפה שאני חיה ועל מי שאני. בתקופה שבה הייתי באולפן קיבלתי מכתב מצה"ל, כאשר עוד לא ידעתי מילה בעברית. לא גייסו אותי לצה"ל כיוון שאני בת יחידה, וכיוון שלא ידעתי עברית. עד היום אני מרגישה פספוס גדול על שלא עברתי את החוויה של שירות צבאי ולהיות חיילת.

הכרתי את סבא בבאר שבע, ואחרי שנה התחתנו ויש לנו ארבעה ילדים ותשעה  נכדים. אנחנו חיים באושר. אני מאחלת חיים טובים לכל המשפחה המקסימה.

סבתא ניידה והנכד עידו

המשפחה שלנו

הזווית האישית

עידו: הייתה לי חוויה טובה ומעצימה