מאגר סיפורי מורשת

שמי אליזבטה. ההורים שלי קראו לי על שם סבתא רבתא שלי. למרבה הצער, אני לא יודעת שום דבר על אבותיי הרחוקים, הם מתו מזמן ומעולם לא חזרו לישראל, אז אספר את מה ששמעתי וידעתי עליהם, ואז את אספר של סבי ארתור.

אני יודעת מההיסטוריה המשפחתית ומהסיפורים של סבי שבבית הכנסת של העיר יקטרינוסלב, כיום דנייפרופטרובסק, על פי רישומי המעשה של היהודים שנולדו, יש תיעוד מס' 221 על לידתה של סבתא רבתא שלי, ברגר לאה, ב-16 באפריל 1910 (סבתא של סבו של ארתור). בגרף רשום שם האב והאם – שולים איצקוב ברגר ורחל. אחרי מלחמת העולם השנייה, סבתא רבתא שלי לאה, מסיבות ידועות, הפכה לאליזבת, שעל שמה קראו לי אחר כך.

בשנות העשרים של המאה העשרים הייתה משפחת ברגר אחת המשפחות העשירות ביותר בדנייפרופטרובסק. במשפחה היו שש אחיות (לובה, קלרה, ליה, רעיה, רוזה, ורה). כל המשפחה התגוררה בחצר אחת גדולה שהייתה שייכת למשפחת ברגר. ב-20 במאי 1934 נישאה סבתא רבתא לאה לפבלנקו איוון, עליו קיימים מסמכים רלוונטיים. ב-02.02.1940 נולד סבי רבא אנטולי – אביו של סבו ארתור. סבא רבא איוון נהרג בחזית במהלך מלחמת העולם השנייה.

סבתא רבתא ליה תמיד זכתה לכבוד הפמליה, אז כשסבא רבא שלי אנטולי (בנה) הביא אישה רוסיה לבית וכל היהודים התמרמרו, המילה האחרונה הייתה לה, היא אמרה: זו הבחירה שלו …סבתא רבתא שלי ליה נפטרה ב-13 במאי 1970. כל מה שזכרתי מסיפורי סבא רבא אנטולי (הייתי קטנה-הובאתי לישראל בגיל 6), שבימי מלחמה, הם ניקו סירים ומחבתות בחול לפני החגים, ובישלו ממה שהיה. משפחתה של סבתא רבתא ליה וסבא רבא אנטולי מעולם לא עלתה לישראל – הם חיו כל חייהם בדנייפרופטרובסק, שם הם קבורים.

סבתא רבתא ליה עם משפחת ברגר

סבי פבלנקו ארתור נולד ב-30.12.1959 בעיר דנייפרופטרובסק, זו אוקראינה. דנייפרופטרובסק היא עיר תעשייתית גדולה עם אוכלוסייה של יותר ממיליון איש. הים לא שם, אבל יש נהר דנייפר יפהפה – אחד הנהרות הגדולים באוקראינה. הוריו של סבא: אנטולי פבלנקו נולד ב-2 בפברואר 1940 ואירינה ב-12 באפריל 1945.

אבא של סבא עבד כמהנדס במפעל, ואימא שלו הייתה ראש מחסן מזון. לפי אמות המידה הסובייטיות, המשפחה חיה טוב מאוד. בחגים התאספו כל בית המשפט ליד שולחן אחד. כל משפחה הביאה כיבוד, וחגים יהודיים וחגים סובייטיים נחגגו. אבא של סבא שלי נהג לבשל דגים ממולאים טעימים. משפחתו של סבי גרה ברובע היהודי. זו הייתה חצר משותפת גדולה סגורה עם בתים נפרדים. בבית היו שני חדרים, מטבח ושירותים, בהמשך נוספו מקלחת והותקנה הסקה.

סבי למד בבית ספר סובייטי רגיל. הוא למד מקצועות כלליים: מתמטיקה, שפה, פיזיקה, גיאוגרפיה, כימיה, היסטוריה, הכשרה צבאית. לא היו מקצועות הקשורים לדת. בבית הספר היו משמעת קפדנית וכבוד למורים. היו תלבושות חובה, הבנים לבשו ז'קט ומכנסיים. סבא בילה את זמנו הפנוי עם חברים: שיחק כדורגל, רכב על אופניים, שחה בנהר בקיץ, יצא לדוג.

בבית הספר

בתחילת 1983 פגש סבי את סבתי טניה בריקוד. ב-25 באוגוסט 1983 הם נישאו. אבי יבגני נולד ב-30 במרץ 1984. בשנת 1988 נולד בני הצעיר אלכסיי, דודי. כבר כמעט 40 שנה, סבא וסבתא נשואים באושר. יש להם משפחה ידידותית, הם תמיד עושים הכל ביחד – מבשלים, הולכים לקניות, אפילו עובדים ביחד. תמיד הלכתי לבקר אותם בשמחה (המשפחה שלנו חזרה לישראל ב-2016), עכשיו בגלל המלחמה זה בלתי אפשרי.

הזוית האישית

אליזבטה: נדהמתי לשמוע איזה סיפור שורשים מרתק ומשמעותי יש למשפחתי.