מאגר סיפורי מורשת

שמי דני הלוי, נולדתי בקיבוץ כפר גליקסון ומשם עברו הוריי לקיבוץ ניצנים.

בגיל 9 עברנו לאשקלון, שם למדתי עד גיוסי לצה"ל. התגייסתי בשנת 1965 לחיל הים לקורס לוחמים בשייטת 13. במסגרת שירותי הצבאי עברתי קורסים והשתלמויות בצה"ל ומחוצה לו. אני בוגר בקורס קצינים, קורס קמ"נים, קורס קציני חבלה וקורס צלילה עמוקה בישראל ובצרפת. אני בוגר אוניברסיטת חיפה בתואר ראשון, בוגר אוניברסיטת סורבון בתואר שני ובוגר המכללה לביטחון לאומי בצרפת. אני גם בוגר קורס חובלים בחיל הים ומפקד דבור וסטיל.

בעת היותי מפקד סטיל, יצאנו לסיור ימי לאחר קבלת התראה מודיעינית על כוונה לביצוע פיגוע גדול בישראל, לקראת יום העצמאות בשנת 1985.

ביום שישי בבוקר יצאנו עם הסטיל לסיור ימי, כ- 50 מייל מערבית לדרום הארץ. בשבת אחר הצהריים התגלו מטרות ימיות בטווח של כ- 25 מייל מנמל פורט סעיד. המטרות התגלו בסירות דיג מצריות, ובטווח הזה היה אפשר להבחין באוניות שיצאו מפורט סעיד. בשלב הזה קיבלתי החלטה לא לעזוב את המקום בו היה הסטיל ולהמתין ליציאת סיירת האוניות מנמל פורט סעיד. ואכן, בשעה 22:00 החלו לצאת מהנמל אוניות סחר. האונייה אותה חיפשנו, יצאה גם היא מהנמל בתוך שיירת אוניות הסחר, על מנת להסוות את כוונתה האמיתית (לבצע פיגוע בישראל).

ביצענו מעקב אחר האוניות שמסלולן היה צפון מזרחה, והאונייה הראשונה אותה יצא לנו לזהות התגלתה בשם "אטווירוס". זו הייתה אוניית המחבלים שאותה חיפשנו.

במשך שעה ואף יותר, ניסינו בכל דרך אפשרית לומר לקפטן האונייה שישנה את הכיוון ולא יפליג לכיוון ישראל. אך כל הבקשות לא הועילו והוא המשיך בהפלגה לכיוון ישראל. בשלב מסוים קיבלתי אישור ממפקד חיל הים לירות על חרטום האונייה על מנת להפחיד אותם, אבל גם זה לא עזר. לאחר כשעתיים בהם ניסינו בכל דרך לעצור את האונייה, קיבלנו אישור מהמפקדה לירות על האונייה על מנת להשמיד אותה. בשעה 00:52, ירינו מתותח 76 מ"מ 42 פגזים והטבענו את האונייה.

לאחר הטבעת האונייה, משינו מהים שמונה ניצולים. חלקם היו מחבלים וחלקם היו אנשי צוות של האונייה. לאחר שתיחקרנו אותם, הבנו שכוונתם הייתה להגיע לחוף בת ים עם שלוש סירות גומי מהירות, שם להשתלט על מספר אוטובוסים עם אזרחים, לקחת אותם לקרייה ולהשתלט על בניין משרד הביטחון כפיגוע מיקוח.

הזוית האישית

דור הנכד המתעד: נהניתי לישמוע את הסיפור של סבא ולמדתי איזה איש מיוחד הוא.