מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי מרים שפס, נולדתי ברומניה בעיר בוקרשט, זאת עיר הבירה של רומניה, עיר גדולה ויפה ועם בנינים יפים ופארקים. גרתי בבניין, בקומה שנייה בדירה של ארבעה חדרים ומחסן. ביליתי בעיקר עם בני המשפחה שלי, כמעט ולא הייתה היכרות עם השכנים. אני לא זוכרת משחקים ששחקתי במיוחד כי מאוד אהבתי לקרוא ספרים וזה מה שהייתי עושה בשעות הפנאי.

אחרי שעליתי לארץ והשתלבתי בתיכון הכרתי חברים שאיתם אני בקשר חברי עד היום. הייתי תלמידה חרוצה ולמדתי טוב, המקצועות שאהבתי  במיוחד היו ספרות ואנגלית.

את ימי ההולדת שלי נהגתי לחגוג עם בני המשפחה שלי עד היום ככה אני אוהבת לחגוג עם ילדי ונכדי. לא היו לי אחים ואחיות, אני בת יחידה ולכן המשפחה מאוד חשובה לי.

סיפור ההיכרות שלי עם סבא

הכרתי את סבא עוד כשהיינו בתיכון. למדנו באותה כיתה בבית ספר תיכון. שהתחלנו לצאת הזמנתי אותו הביתה לארוחת שישי וכשאימא שלי שאלה איך קוראים לו? אמרתי לה שקוראים לו שמריהו אז היא שאלה בהפתעה "למה?".

אחרי חמש שנים של חברות החלטתי שהגיע הזמן להתחתן ומכיוון שבת דודה שלי הייתה אמורה לנסוע לחו"ל, ורציתי שהיא תהיה בחתונה, החלטנו להתחתן. התחתנו בבית ז'בוטינסקי ברמת גן והרב לאו שאחר כך היה הרב הראשי לישראל חיתן אותנו.

היו הרבה אנשים והתרגשתי. אחד הדברים המצחיקים שאני זוכרת זו עוגת החתונה שלנו. היא הייתה בת שלוש קומות. לא אכלנו אותה בחתונה, אלא לקחנו אותה הביתה. כשטעמנו ממנה הבנו כמה היא לא טעימה, היה בה הרבה מרגרינה. מרוב שהיא היתה גדולה, לקח לנו כמה ימים לזרוק אותה, כל פעם זרקנו ממנה קומה. בתקופתנו היה מקובל לצאת לירח דבש, אבל לא היה לנו כסף אז נסענו לפנסיון בנתניה.

 סבא וסבתא ביום הנישואים

בתחילת הנישואין גרנו בפתח תקווה בדירה של שניים וחצי חדרים בקומה רביעית בלי מעלית. בעלי היה חייל בשירות חובה ואני עבדתי בבית חרושת לברגים כפקידה וכך התפרנסנו. אהבנו לבלות יחד ובעיקר אהבנו ללכת לסרטים ולהצגות. נקודות החוזק שלנו כבני זוג היו: בעלי היה חכם, רגיש ואוהב אנשים, ואני יודעת שפות, מאורגנת ואוהבת ילדים ובעלי חיים. אחרי מספר שנות נישואין, בגיל 24 הפכתי לאימא. נולד לנו הבן הבכור, שי, שהוא אבא שלך.

בילדותי רציתי להיות וטרינרית, כיוון שאני מאוד אוהבת בעלי חיים, מאז שהייתי ילדה היו לו כלבים. אחרי שעליתי לארץ, אימא שלי התקשתה להתפרנס ולאבא שלי עוד לא נתנו אישור לעלות לארץ לכן הייתי בפנימייה. מה שעזר לי בפנימייה זה בעיקר הכלבים.

השירות הצבאי שלי

בגיל 18 אחרי התיכון התגייסתי לצבא. התפקיד של בצבא היה מש"קית חן, טיפול בחיילות. שרתי קרוב לבית. השירות הצבאי שלי היה  מעניין, מספק, הכרתי הרבה אנשים ואהבתי לשרת. למדתי בשירות הצבאי שאני יכולה להיות עצמאית. הכרתי אנשים מעניינים בצבא והרגשתי שאני עוזרת לחיילות.

לימודים ועבודה

בילדותי רציתי להיות וטרינרית אבל הבנתי שאני אוהבת מאוד  שפות ובעיקר אנגלית ואני אוהבת מאוד ילדים אז בחרתי להיות מורה לאנגלית. למדתי לימודי תואר ראשון באנגלית ולמדתי תעודת הוראה. הרבה שנים עבדתי בתיכונים שונים הייתי מחנכת ומורה לאנגלית.

אחרי שפרשתי ממשרד החינוך הרגשתי שאני עוד רוצה לעבוד ולא לוותר על האנגלית אז למדתי תואר שני בתרגום אנגלית-עברית ואפילו סיימתי בהצטיינות. הפכתי להיות מתרגמת. אני מתרגמת ספרים בתחומים שונים מאנגלית לעברית. העבודה מאוד מעניינית, אני אוהבת לקרוא ספרים וגם אוהבת תרגום וביחד אני נהנית משני הדברים.

הזוית האישית

לירי: היה לי מעניין לשמוע את סבתא שלי, היו דברים שידעתי והיו דברים חדשים שלמדתי. לא ידעתי שלא הרשו לאבא של סבתא לעלות לארץ והמצב הכלכלי היה קשה ולכן היא נאלצה ללכת לפנימייה. אני מבינה למה סבתא אוהבת כלבים ותמיד היא מגדלת כלב, כי הם עזרו לה כשהיה לה קשה. שמחתי לשמוע איך סבא וסבתא הכירו וטוב שהם הכירו. סיפור החתונה שלהם מעניין הוא שונה מחתונות שיש היום. בנוסף אני גאה בסבתא שסיימה בהצטיינות את לימודי התרגום.

מתוך ההיכרות שלי עם סבתא והזמן שאני מבלה איתה אני יודעת כמה היא אוהבת בני אדם ובעיקר מאוד אוהבת אותנו הנכדים. את הזמן הפנוי שלה היא אוהבת לבלות עם הנכדים. לדוגמה ביום ההולדת 75 שלה היא בחרה להזמין את כולנו לסוף שבוע כדי לבלות איתנו. למדתי ממנה שצריך לכבד אנשים ולאהוב אותם גם אם הם שונים מאיתנו.

סבתא מרים: אני תמיד אוהבת לבלות עם הנכדים שלי, מרגש אותי לספר להם את הסיפור שלי. לירי הייתה מאוד קשובה וסקרנית, היא שאלה הרבה שאלות והיה לה חשוב ומעניין לשמוע את הסיפור שלי. היא צחקה מאוד כאשר סיפרתי לה את סיפור עוגת החתונה והתרגשה מאוד כשסיפרתי לה על האהבה שלי לכלבים ועל הסיבה לכך, גם היא מאוד אוהבת כלבים. היה לי חשוב וטוב לספר לה את הסיפור שלי, זו הדרך שלי לשתף אותם בסיפור שלי ולהעביר להם את המסר שלי.