מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי נכנס לאולם הקולנוע כשחיוך גדול על פניו. סבתא שלי עמדה לידו עם חיוך תואם. הרבה אנשים הסתובבו מסביבם. הם היו בדרכם לראות את הסרט "מבצע הצלה" על אירוע מיוחד שקרה לסבא שלי. אתם בטח תוהים איך זה שיש סרט על משהו שלא היה קורה בלי סבא שלי, וזאת באמת שאלה טובה. אז, גבירותי ורבותיי, הסיפור…

גלינג גלינג גלינג צלצל הטלפון. סבי, חנן הורוביץ, עבד בקרן התרומות כבר כמה שנים בתל אביב. השנה הייתה 2006 וסבא שלי היה בן 53. סבי ענה לשיחה, ושמע רשרוש על הקו. ואז נשמע קול של אישה מבוגרת, האישה הייתה דוברת האופרה של תל אביב, והיה לה משהו מאוד משונה להגיד.

היא אמרה שיש לה חברה שרוצה לתרום משהו, לא כל כך משונה, נכון? אבל מה שחברתה רצתה לתרום היה שונה מהרגיל. החברה רצתה לתרום את כל האיברים של בנה. וזה לא הדבר המשונה היחיד, כי בנה היה בארצות הברית. אך שימו לב, בנה של האישה הזו היה במצב סופני, מה שאומר שהוא ימות בקרוב, אך אם יספיקו להביא אותו לישראל בזמן, יהיה זה אפשרי לתרום את איבריו.

סבא במשרדו בקרן לתרומות איברים

על אף שסבי עבד בקרן התרומות כבר כמה שנים, הבקשה הפתיעה אפילו אותו. רגשות מעורבים של התרגשות וחשש מילאו אותו, כיוון שזה פרויקט מאוד גדול שתלוי בו . בדרך כלל, לא תורמים את כל איברי הגוף, אלא רק איבר מסוים. לכן, התרומה הייתה נדירה. סבי הבטיח שיבדוק אם ניתן להביא לארץ מישהו במצב סופני לארץ. הם סיימו את השיחה, וסבי התחיל לברר מי הם האנשים האלה, והאם האיברים פגועים, איפה הבן אדם נמצא, ועוד…

לאחר השיחה, סבא שלי הבין שאפשר להביא את האדם הזה לישראל, למרות שהיו הרבה סימני שאלה שיכולים היו לסכן את הפרויקט. הוא ידע שאם הוא יגיד שהפרויקט אפשרי, יהיה לו חלק גדול בהבאה של האיש לישראל, והוא האמין שזה אפשרי. וכך התחיל "מבצע הצלה".

ואז הגיע יום הטיסה.

סבי ישב במשרד, והוא היה לחוץ ביותר. מה אם  יקרה משהו לאיש במהלך הטיסה? הוא תהה. הרי באוויר יש מערכת לחצים שונה מזו שעל האדמה, ואם משהו יקרה לאחת המכונות, האיש לא ישרוד. סבי קימט את מצחו. השקענו בפרוייקט מעל 100,000 דולר ואם משהו יקרה… לא! עכשיו לא הזמן להטיל ספק. הכל יצליח. סבי התאושש מהמחשבות והתרכז במטרה. הוא היה צריך לוודא שהאיש יגיע במהירות ובשלום לבית חולים. היה עליו להיות מרוכז אם הוא רצה שהפרויקט יסתיים בהצלחה.

ברגע הזה קיבל סבי התרעה. "האיש הגיע לישראל, אני חוזר, האיש הגיע לישראל". היה זה כאילו כאילו כל העולם נעצר. סבי מספר שכאשר הוא  הסתכל לאחור, הוא כמעט נפל שוב לבור של מה אם…, אבל הוא סירב להקשיב לקריאות של הדעות הרעות והסתכל סביבו. הוא היה מוקף באנשים שרצו לעשות טוב בעולם, ובמקרה הזה, הם יכלו להציל את חייהם של כמה אנשים. אם האיש יגיע בהצלחה לארץ, האיברים שלו יכולים לאפשר להרבה אנשים להמשיך לחיות את חייהם. "אני יכול לוודא שיהיה לאנשים סיכוי להמשיך לחיות. אפילו שיש סיכוי שהכל יכול להשתבש בכל צעד ושעל."

אחרי שהוציאו את האיש מהמטוס אל שדה התעופה, העבירו אותו לאמבולנס מיוחד שיביא אותו בזריזות לבית חולים. בזמן הזה סבי היה בקשר טלפוני עם האם, שהייתה בשדה התעופה. היא הייתה עצובה מפני שהבן שלה עמד למות, אבל היא הייתה שמחה שהבן שלה יכל להציל את חייהם של הרבה אנשים אחרים.

האיש הגיעה בשלום ובהצלחה לבית חולים. הרופאים המוכשרים בתרומת איברים עשו את חלקם, והאיברים היו מוכנים לתרומה. לאחר תקופת זמן מסוימת, האיברים הצילו את החיים של ארבעה אנשים שהיו זקוקים להשתלתם.

סבא שלי ישב במשרד שלו. הוא חשב על איך שהוא השקיע הרבה זמן ומחשבה בפרויקט הזה, והוא צדק כשהאמין שיהיה זה אפשרי להביא מישהו במצב סופני מחו"ל לישראל. הפרויקט הזה הוא מיוחד במינו, והיתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל, שעשו משהו כזה. סבא שלי היה צריך לחצוב דרך חדשה בהתנהלות במצב כזה. סבי מילא את תפקידו כמיטב יכולתו, ולאחר שהאיברים הושתלו, תפקידו הסתיים. במבט לאחור, סבא שלי מספר שלדעתו היתה קיימת מצווה בין ארצות הברית לבין ישראל, והקשר ביניהם התחזק. בסופו של דבר, האירוע הזה היה מיוחד מאוד. כשעוברים אותו, מבינים שיש משפחות עם כוח חזק שמוכנות לתרום ולעזור לחברה, ואנשים שמוכנים לעזור.

הזוית האישית

הדר רוזן: אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את סיפורו המיוחד של סבי, חנן הורוביץ.

קישור לפרטים על הסרט מבצע ההצלה (2005) – מבוסס על סיפור אמיתי.