מאגר סיפורי מורשת

שמי איטה קרמר ואני סבתא של רבקה בלוי, נולדתי בארץ הקודש, בירושלים בשנת תשט"ז, היינו חמישה ילדים – שתי בנות ושלושה בנים.

יש לי זיכרונות רבים מילדותי, וכשרבקה הגיעה אלי לביקור במסגרת התוכנית של הקשר הרב דורי, שיתפתי אותה בחלק מהזיכרונות.

ילדותי

גרתי וגדלתי בירושלים. למדתי בבית הספר החרדי בית יעקב מרכז, מכיוון שבאותם ימים עדיין לא היה בית ספר חב"ד לבנות בירושלים. הייתי ילדה שקטה ורצינית, אהבתי ללמוד ולבצע את המשימות כנדרש, ישבתי בשורה הראשונה שאלתי את המורה שאלות והייתי תלמידה לדוגמא, היו לנו שיעורים מגוונים: תורה, נביא, חשבון, טבע, מלאכה, זמרה ועוד, ועוד הרבה מאוד שיעורי בית ומבחנים. אני זוכרת מאוד טוב את המורות שלימדו אותי, לדוגמא המורה שולמית וייל שאהבה אותי מאוד ואת המורה נחמה לוריא שהייתה בת של האדמו"ר מסלונים.

הייתי אוספת את השיער לקוקו נמוך עם שביל באמצע, התחביבים שלי היו לאסוף מפיונים, בולים, פרחים מיובשים במחברת ותמונות של ציפורים, קראתי הרבה ספרים ועזרתי לאימא בכל הנדרש, טיילנו הרבה בטבע,

אהבתי מאוד לשחק במשחק מורה ותלמידה, הייתי פורשת מפה על מכונת הכביסה ומניחה עליה עטים וחפצים של מורות ומשחקת, לא אהבתי לשחק בחבל, שיחקתי הרבה בחמש אבנים, וחלק מהזמן בגומי ובחישוק, אהבתי לאכול את האוכל שאמי ז"ל הייתה מכינה ובמיוחד רוטב עם עגבניות ומרקים.

מזכרונותיי

יש לי זיכרון מפחיד שאני עדיין זוכרת: היינו משפחה עם הרבה ילדים קטנים, והייתה לנו שכנה שצעקה עלינו בקול מפחיד שלא נרעיש בכלל… פעם אחת יצאנו לאיזה מקום וכשחזרנו גילינו שפרצו לבית שלנו וגנבו משם דברים, אלו זיכרונות פחות נעימים… אבל כמובן שהיו הרבה זיכרונות טובים ומשמחים. הזיכרון הכי מתוק שיש לי, הוא שנסעתי לרבי כשהייתי כלה ונכנסתי לרבי מליובאוויטש ליחידות – פגישה פרטית עם הרבי!

אהבתי מאוד לנסוע בחופשה עם אחותי לסבתא שלי – סבתא מלכה, ואז היינו גם הולכות לבקר את דודה שלנו.

התחביבים שלי

מקום העבודה הראשון שלי היה בבית ספר חב"ד בתענך, למדתי לימודי הוראה פה בארץ ישראל, בחרתי דווקא בלימודי הוראה מכיוון שזה היה חשוב מאוד לרבי, שבנות ילמדו להיות מורות. אהבתי מאוד את מקצוע ההוראה, ההשקעה בילדים והקשר עם ההורים ממלאים בסיפוק רב וזוהי שליחות גדולה. כיום אני שליחת חב"ד של עיר הקודש טבריה וגם מנהלת את גני הבנים והבנות של חב"ד.

המעבר מבית יעקב לבית רבקה

כאמור, למדתי בבית יעקב בירושלים, כשהייתי בכיתה ט'. אימא שלי ע"ה נסעה לרבי, וב"יחידות" אחת מהשאלות שעלתה – "האם כדאי שאעבור מבית יעקב לבית רבקה שנפתח אז, או שאשאר בבית יעקב?", ענה לה הרבי: "עלייך לשלוח אותה לבית רבקה שבכפר חב"ד", אמי שאלה עוד – "אבל אומרים שיש שם בנות לא טובות?", ענה לה הרבי: "גם בבית יעקב יש בנות לא טובות". אימא שלי, שחששה גם מהמרחק ומהנסיעה, אמרה לרבי: "אבל הן יצטרכו לנסוע רחוק מהבית!" ענה לה הרבי: "גם כאשר הן יתחתנו הן יגורו רחוק". כמובן שעברתי ללמוד בבית רבקה. ואכן, כשהתחתנו גרנו רחוק מההורים- בטבריה…

סבתא ביום חתונתה

הזוית האישית

הנכדה רבקה: תודה לך סבתא, שפינית מזמנך לספר לי את סיפורך המרתק. למדתי ממנו הרבה. אני מאחלת לך בריאות ונחת יהודי חסידי מכולם.