מאגר סיפורי מורשת

הבית בעירק

נולדתי בשנת 1917, בעיירה מסייב שבעירק. לאבי קראו אפריים ולאימי קראו יפה. היו לי חמישה אחים: עליזה, יעקב, נתן, פרחה ורחל. אבי היה סוחר מכוניות ואימי – עקרת בית. אחרי כמה שנים במסייב, עברנו לגור אצל סבי בעיר – בגדד. הבית של סבי היה מלא שמחה באופן מיוחד. כל ערב שבת וכל מוצאי שבת היינו מדליקים נרות, שרים שירים ופיוטים שעד היום עדיין שרים אותם בבתי – הכנסת. בבית היה משטר דתי באופן מיוחד. בשבתות , בחג הפסח ובחג הסוכות, אבי ואני היינו הולכים לבקר קרובי משפחה וידידים. חג הסוכות היה החג השמח ביותר – היו מוציאים ספרי תורה והקהל היה מנשק אחד אחד מספרי התורה עם שמחה בלב. הכל קרה בבית – הכנסת הגדול בסביבה והוא כולו היה שייך למשפחת נקר בלבד.

לאחר גמר לימודיי בבית- הספר, רציתי מאוד ללמוד רפואה, אך בבגדד היה מאוד קשה להתקבל בתור יהודי ללימודי רפואה, היה מתקבל רק יהודי אחד בשנה. אז התחלתי לעבוד כמורה במשרד התרבות המדיני. בגיל- 25 התארסתי עם ג'ולייט- שהייתה בת- דודתי. מסיבת החתונה נערכה בבגדד, בביתו של סבי. באותה תקופה הייתי סטודנט שנה ראשונה לרוקחות ואחרי החתונה, חמותי החליטה שצריכים למכור את הבית בעמרה ולעבור לבגדד וכך היה.

העלייה לארץ

בשנת 1951 עלינו לארץ, בעליית "עזרא ונחמיה". עלייה זו הייתה בעצם מבצע שנקרא גם "מבצע בבל" או "מבצע עלי בבא". מבצע "עזרא ונחמיה" העלה את  יהודי עיראק לישראל כחלק ממבצעי העלאת היהודים לארץ במהלך שנות ה-50. המבצע קרוי על שמם של עזרא ונחמיה, מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילתה של תקופת בית שני. בתחילה, אסר החוק העיראקי על יציאת יהודים מהמדינה, אך למרות העונשים הכבדים שאיימו עליהם, הצליחו יהודים רבים לצאת מעיראק ולעלות לישראל, בעיקר דרך פרס השכנה. המבצע החל באפריל 1950, לאחר שממשלת עיראק הסכימה להתיר את יציאתם של היהודים מתחומה, והוא אורגן ובוצע על ידי ממשלת ישראל,הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט, באמצעות טיסות של חברת "ניר איסט" שטסו מעיראק לקפריסין. בין המארגנים הישראליים נמנו שלמה הלל ומרדכי בן פורת. בהתחלה גרנו ב"שער- עליה" בחיפה. שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל.

לאחר- מכן עברנו למעברת פרדס – חנה ומשם למעברה בפתח – תקווה, שם הקמנו את משפחתנו. בשנת 1954, הקמתי את בית – מרקחת "הירקון", וכשגדלו ילדיי, הם גם עבדו איתי בבית – המרקחת. עבדתי כל השנים בבית – המרקחת וראיתי שליחות רבה בעבודתי זו.

הזוית האישית

אריאל מזרחי מתעד את סיפורו של יוסף נקר.