מאגר סיפורי מורשת

הנכדה רחלי ליליאב מתעדת את סיפורה של סבתא אתי ליליאב.

סבתי אתי (אסתר) נולדה להוריה פנחס ותמרה יצחקוב בשנת 1961 בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן-בוכרה.

סבא פנחס התייתם מהוריו בהיותו תינוק, בן חצי שנה בלבד. הוריו נפטרו ממגפה שפרצה והפילה חללים רבים. ומכיוון שלא היה מי שיוכל לגדל אותו, הכניסו אותו לבית יתומים יהודי ושם גידלו אותו. כאשר אחיו הגדולים שהתגוררו בבית, שמרו על קשר הדוק ורצוף אתו. לבית יתומים זה היה נדיב עשיר בשם לביוב, שתרם רבות ורצה לדאוג לעתידם של הילדים, שכל אחד מהיתומים הקטנים ייצא לחיים ויצליח. לכן, כאשר סבא פנחס אמר שהוא מעוניין להיות עורך דין, לביוב הנדיב דאג למימון הלימודים.

סבא פנחס בגר והגיע לגיל הנישואין. הוא רצה להתחתן ולהקים בית.. אך בעקבות המקצוע בו הוא עסק הוא חשש מאוד. כי לעיתים הוא נדרש להפעיל פרוטקציות, לייעץ וכו' המקצוע טמן סיכונים עצומים, במיוחד באותה תקופה של שלטון קומוניסטי קפדני. סבא פנחס לא רצה לסכן אנשים נוספים. משום כך, החליט להתגייס לצבא ולדחות את רעיון הנישואין. שם הוא לחם בחזית נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

לאחר שהשתחרר מהצבא, התחתן סבא פנחס עם סבתא תמרה שהייתה צעירה ממנו בעשרים שנה(!!!). סבא פנחס היה כבר בן 40, וסבתא תמרה הייתה בת 18-20. סבתא תמרה היא בת לאם עגונה שבעלה נעדר ולא שב מהמלחמה. אימה הייתה בגילו של סבא פנחס והתעקשה להוביל את ביתה לחופה. ההתלבטות הייתה קשה. הם התארסו מספר פעמים וביטלו, עד שלבסוף החליטו סופית להתחתן. לאחר החתונה רצתה סבתא תמרה לעלות ארצה, אך סבא פנחס מאד חשש. היו אלו שנים שהחיים ברוסיה כונו בשם "מסך הברזל". כל בקשת יציאה מהמדינה כללה פירוט קורות החיים כולל שנות השירות המשפטי והצבאי. היה חשש גדול לומר את כל האמת. הדבר יכול היה להוביל להתנכלות בבני המשפחה וסירוב יציאה. הם התלבטו מאד אך לבסוף החליטו להגיש בקשת יציאה. בעת מילוי הטפסים שהה סבא פנחס בחדר מבודד ומרוב פחד התעלף.

בקשתם נדחתה על ידי השלטונות, ובינתיים נולדו להם כבר חמישה ילדים: אח ואחות גדולים מסבתא, סבתא אתי, אחות נוספת ותינוק. לבסוף, זכתה המשפחה בשנת 1973 לעלות ארצה. סבא פנחס נישק את אדמת הארץ מיד כשנחת.

מיד עם בואם, הגיעו לקראתם  רשמי מוסדות חנוך, כדי לסדר את הילדים במוסדות הלימוד השונים. להוריי נכונו בתמימות ואמון עיוור באנשים. הם היו בטוחים שכאן בישראל כולם יהודים וכולם דתיים. וכמובן שכל מוסדות החינוך כאלו. אך לא כן היה המצב, האח הגדול נלקח לקיבוץ, האחות הגדולה נלקחה ע"י החסיד יוסף לדיוב לכפר חב"ד, סבתא אתי שהייתה כבר בכיתה ו' יחד עם אחותה הצעירה שבכיתה א' נלקחו לבית יתומים בירושלים. ורק התינוק נותר בבית.

הוריה של סבתא אתי לא ידעו כלל שמדובר בבית יתומים. רק כאשר הם הגיעו לביקור במוסד, כדי לצפות בהופעה של התלמידות ביום התרמה לנדיבי ותורמי המוסד. גילה אחיה הגדול של סבתא– שידע אנגלית, רוסית ועברית מצוינת –  כי האנשים משוחחים על בית ספר זה כבית יתומים. הוא סיפר זאת להוריו. והם החליטו להוציא את סבתא אתי ואת אחותה ממוסד זה. לאחר שלושה שבועות הם עזבו ונרשמו לבית ספר רגיל בנתניה, עיר מגוריהם.

הזוית האישית

הנכדה רחלי ליליאב מתעדת את סיפורה של סבתא אתי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.