מאגר סיפורי מורשת

שמי הפרטי הוא יחיאל. אני נקרא על שם סבא שלי שנרצח במלחמת העולם השנייה. יש שמכנים אותי חיליק ואילו בני המשפחה קוראים לי חילקה. שם משפחתי הוא אבן. שם משפחתי הקודם היה שטיין (אבן בשפה היידית). שיניתי את שם משפחתי בעת שירותי הצבאי כשהייתי בקורס טיס, בשנת 1970. היה נהוג באותה תקופה לעברת את שם המשפחה לשם עברי ונדמה לי שאפילו הכריחו אותנו לעשות זאת. לאמיתו של דבר, בחרתי להקרא אבני, אך חייל שישב לפני בעת ההיא כבר בחר בשם אבני ולכן התפשרתי על השם אבן.

נולדתי בתל אביב בבית החולים גלעד שהיה ממוקם ברחוב לילינבלום בתל אביב בתאריך 22.4.1949 בין פסח ליום העצמאות, כחודש לאחר עליית הוריי מקפריסין, שם שהו במעצר במשך שנתיים לאחר שאוניית המעפילים בה הגיעו נלכדה על ידי הצבא הבריטי. אני הבן הבכור במשפחה ויש לי אחות הצעירה ממני ב – 12 שנים המתגוררת כיום בקריית אונו ויש לה שני בנים ושני נכדים. אחי הצעיר ממני בשנתיים נהרג במלחמת יום כיפור בשנת 1973 בקרבות הבלימה בסיני.

כולנו גדלנו בדירה קטנה של כ- 50 מ"ר בשכונת רמת הטייסים בדרום תל אביב ותמיד הרגשנו כי הורינו מתייחסים אלינו באופן שווה וללא כל הפליה. עד גיל 6 התגוררנו בחדר בודד בבית ערבי נטוש ביפו, ללא שירותים צמודים אלא שירותים משותפים בחצר הבית. עברנו לגור בשכונת רמת הטייסים לבית "גדול מאד" של 50 מ"ר בשיכון חדש שבנתה המדינה לעולים החדשים. באותה תקופה דיברתי מספר שפות באופן שוטף – עברית, בולגרית ויידיש, זאת מכיוון שהיינו למעשה קיבוץ גלויות של עולים ממדינות שונות וידענו לדבר אחד עם השני בשפת האם שלו.

יש לציין כי בשכונה בה גרנו היו שלושה צריפים ששמשו בתי כנסת, אחד לכל תפוצה. ברבות הימים נבנו שני בתי כנסת חדשים: אחד אשכנזי והשני ספרדי. עברו כמה שנים עד שנבנה סופרמרקט של קואופ הקיים עד היום. בתקופת הביניים, היזמים שבין התושבים הקימו חנויות בדירותיהם הקטנות כגון: מכולת, בגדים, מכשירי כתיבה, סניף דואר, גן ילדים, מתפרה וכו'. האזור בו גדלנו היה פתוח ולא מבונה בצפיפות הקיימת כיום – הסביבה היתה פראית עם עצי פרי, שדרות צברים, עצי חרוב ועוד – היינו משחקים במשחקי תופסת, HANDS UP, כיבוש אדמה, דודס, קלאס, תחרויות ריצה, ג'ולים, גוגואים ועוד. בסמוך לבית הייתה גבעה גבוהה הנקראת גבעת בטיח, ממנה היינו מטיסים עפיפונים צבעוניים בכל הגדלים והצורות.

את גן הילדים התחלתי בגן טרום חובה וגן חובה ביפו, לא זכורים לי אירועים או חברים שהכרתי בגן. את בית הספר התחלתי בשכונת רמת הטייסים בבית הספר "צבי שפירא". התקופה הייתה קצת אחרי קום המדינה ולא היו בתי ספר יפים וגדולים כמו אלו שקיימים כיום, למדנו בכיתות במבנים ארעיים עם ארבעים תלמידים בכיתה. למדנו בשתי משמרות כי לא היו מספיק כיתות. למרות זאת התמדנו ולמדנו ואף אפשר לומר שמרבית הילדים הצליחו במהלך חייהם.

הייתי תלמיד לא רע בכלל בבית הספר היסודי ועברתי לתיכון עירוני ט' בתל אביב, שנחשב תיכון מצוין. אווירת הלימודים היתה יחסית קשוחה ולא התחשבה במיוחד בצרכים האישיים של הילדים, לדוגמא – אסרו עלינו לגדל שיער ארוך מדי (כמו להקת החיפושיות), אי אפשר היה ללבוש מכנסי ג'ינס ושטויות אחרות מסוג זה. היינו קבוצה לא קטנה של תלמידים שלימודיהם הופסקו בתום כיתה י"א כי לא עמדנו בדרישות בית הספר והעדפנו חברות בתנועת הנוער על השקעה בלימודים.

למרות זאת סיימתי את בחינות הבגרות עוד לפני הגיוס לצבא ובהמשך השנים למדתי לימודי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים, קורס ניתוח מערכות מידע בממר"ם וקורס ניהול בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים. התגייסתי לנח"ל יחד עם חברי לתנועת הנוער והיינו עתידים להגיע בסוף השירות לקיבוץ נח"ל עוז. הייתי בין אלו שהוקצו כאחוזים להמשך שירות ואכן מיד עם תום הטירונות התחלתי קורס מ"כים בשבטה. הדרכתי מחזור אחד בלבד ונשלחתי לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1. נשארתי כמדריך בבה"ד ,1 אך לא הסכמתי לכך והדרך היחידה לעזוב את בית הספר לקצינים היה התנדבות לקורס טייס. עברה שנה ולקראת השחרור הגעתי לחצרים לקורס טייס. סיימתי את הקורס כטייס תובלה ושירתי 22 שנה בשירות סדיר וקבע. מילאתי מגוון תפקידים בתפקידי פיקוד והשתחררתי בדרגת סא"ל. המשכתי לטוס במילואים יום אחד בכל שבוע ובסך הכל טסתי יותר מ – 5,000 שעות טיסה עד גיל 55, בו הפסקתי את שירות המילואים.

עם שחרורי משירות קבע התחלתי לעבוד ככלכלן ולאחר כשנתיים הקמתי יחד עם שותף חברה לייעוץ כלכלי הנקראת כיום גיזה זינגר אבן. אנו חברת הייעוץ הכלכלי הפרטית הגדולה והמובילה כיום בשוק הייעוץ, אנו מעסיקים כ – 60 עובדות ועובדים במגוון משרות ותפקידים.

מאז ומעולם אנו מקיימים מסיבת יום הולדת בקרב בני המשפחה – קונים מתנות, נוסעים לטיולים בארץ ובחו"ל ולפעמים גם מבלים במסעדות האהובות עלינו.

הזוית האישית

עידן הנכד המתעד: נהניתי מאוד ממן החוויה בתכנית הקשר הרב דורי. החוויה הייתה מעט ארוכה, אך למדתי הרבה על סבי.