מאגר סיפורי מורשת

שמי רעיה פרידמן, נולדתי בשנת 1941 בבשקיריה שבטטריה. נולדתי חודשיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאמי קראו דינה, היא נולדה בבלארוס בשנת 1905 ונפטרה בשנת 1978, היא הייתה נשואה לאבי גנריך חורגל ז"ל שלא הכרתי מעולם. להוריי היו ארבעה בנים ואמי הייתה בהריון מתקדם איתי.

תקופת המלחמה

בתאריך 22.7.1941 התחילה המלחמה. אבי היה איש צבא ונהרג בימים הראשונים כגיבור. באותו זמן הממשל של ברית המועצות החליט להעביר את כל המפעלים החשובים ועובדיהם וגם את התושבים היהודים לסיביר בהנחה שהנאצים לא יגיעו לסיביר. באותו היום, אחי יעקב בן ה-11 היה במחנה קיץ מחוץ לעיר, לכן אחי הגדול סיומה נאלץ לנסוע לאסוף אותו מהמחנה. מדריך המחנה לקח את הילדים ליער מכיוון ששמע שהנאצים מתקרבים. אחי, סיומה, והורי-הילדים האחרים מהמחנה חיפשו אחר הילדים ביער אך לא מצאו. כך אמי המודאגת נאלצה לעזוב את אחי יעקב בלי לדעת עליו כלום ולנסוע לסיביר. אחר כך נודע לאמי שבנה נהרג בגטו שהיה במינסק ואיתו נהרגה גם סבתי נחמה. יעקב חורגל ז"ל מונצח ברשות הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם.

אמי ושלושת ילדיה הגיעו לסיביר לרפובליקת טטריה וכעבור חודשיים אני נולדתי. החיים שלנו היו מאוד קשים. אמי הייתה לבד, ללא בעל, ללא עזרה כלכלית עם ארבעה ילדים קטנים ותינוקת. היא חיה בידיעה שכל יום יכול להיות היום האחרון שלהם. כעבור שנתיים אחי סיומה, הבן הבכור, התגייס לצבא ונלחם נגד הנאצים, אך לצערי הוא נהרג כגיבור ממש בימים האחרונים של המלחמה. סיומה חורגל ז"ל מונצח ברשות הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם.

כשגרנו בטטריה, האנשים המקומיים התחילו לדבר שהגיעו המון יהודים (הטטרים הם עם מוסלמי), לכן הם חשבו שהיהודים שהגיעו הם עם רע והם חששו מהם. אמי באה אליהם ואמרה שהיא יהודיה, ושיהודים הם אנשים טובים. היא התחבבה עליהם וכולם רצו לעזור לה.

בתום המלחמה חזרנו למינסק, בברית המועצות התחילה תקופה מאוד קשה. הנאצים הארורים הרסו את העיר כולה והיה צריך לבנות את הכל מחדש. במלחמה נהרגו רבע מתושביה של בלארוס.

קריירה ומשפחה

אמי עבדה מאוד קשה כדי לגדל אותי ואת שני אחיי. אך בכל זאת הצליחה, כולנו קיבלנו השכלה גבוהה.

מישה אחי הקטן היה אלוף בלארוס באגרוף ולאחר מכן היה מאמן של ספורטאים מפורסמים. סאליק אחי הגדול למד למהנדס (היגר לארה"ב ונפטר ממחלת הסרטן בשנת 1998). אני למדתי תכנות וכלכלה. הייתי מתכנתת על המחשבים הראשונים שהיו, ולאחר מכן הייתי מורה לתכנות וסגנית מנהל מכללה.

בשנת 1961, באחד הימים, טיילתי בפארק ציבורי ושם פגשתי את בעלי לעתיד ארקדי פרידמן. כמה חודשים לאחר מכן התחתנו בסתיו. כעבור שנתיים נולדה בתי הבכורה מרינה ואחרי שנתיים נולדה בתי השנייה גלינה. בגיל 18 מרינה התחתנה עם יבגני טרחובסקי ואחרי שנתיים גם גלינה התחתנה עם סנקה, אח של יבגני. כעבור שלוש שנים נולדה נכדתי הראשונה דיאנה, שמה ניתן על שם אמי דינה ז"ל.

עלייה לארץ ישראל

עליתי לארץ בשנת 1990 ובשביל לפרנס את ילדיי ואת נכדיי מיד התחלתי לעבוד בבית מלון כחדרנית.

בשנת 2010 נולדה הנינה הראשונה שלי, ליריה והוריה גרו בקדימה אצל בתי מרינה ואני גרתי בסמיכות אליהם. היות וליריה הייתה הנינה הראשונה שלי, אני לקחתי על עצמי לגדל אותה כשהסתיימה חופשת הלידה של דיאנה והיא חזרה לעבוד.

הזוית האישית

ליריה הנינה המתעדת: הקשר שלי ושל סבתא רבתא שלי הוא חזק עד היום ואני מאוד אוהבת אותה. זכיתי מבין כל הנינים לגדול אצל האישה המופלאה הזאת, היא לימדה אותי ללכת, לאכול ולשתות עצמאית, היא סיפרה לי סיפורים, שרה לי שירים ושיחקה איתי. נהניתי לגדול אצלה. עד היום כשאני מגיעה לבקר אותה אנחנו משחקות ושרות ביחד.

סבתא רבתא רעיה: התרגשתי לחזור לסיפור חיי ולהעביר אותו הלאה לנינה הראשונה שלי, זה טלטל אותי רגשית והזכיר את החיים בצדדים היפים שלהם והפחות נעימים שלהם. אני מקווה שליריה תמשיך לחקור את השורשים שלנו בגאווה גדולה.