מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל אדלר, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, השנה יחד עם סבתי, מזל נשיא, מצד אימא שלי. השם מזל, אינו השם המקורי שלה, השם המקורי שלה הוא מטילדה על שם סבתא רבתא, וכשעלתה לארץ הוחלף שמה למזל. שם משפחתה של סבתא לפני הנישואים היה ורסנו (לא מעוברת).

סבתא בילדותה בבולגריה

סבתא נולדה בבורגס שבבולגריה, ועלתה לארץ בשנת 1948, בגיל שש, לאחר שהוריה שוכנעו ע"י שליחים  מישראל, שבאו לעודד את היהודים לעלות לארץ. השלטונות לא נתנו למשפחה לעלות לארץ יחד, אז יוסף אבא אביה, הגיע לארץ יחד עם קבוצת יהודים בולגרים שהתארגנה יחד לעלייה לישראל.

באותה תקופה, בארץ ישראל, אלפי ערבים ברחו מיפו, וכמעט כל הבתים נשארו ריקים.

כך היגיע אבא של סבתא לבית ביפו. הוא נכנס יחד עם החברים לבית ברחוב שנקרא רחוב 214, ליד בנק הדם. סבתא הגיעה לארץ מאוחר יותר עם שאר בני המשפחה. הבית היה גדול ומרווח, היו בו חמישה חדרים וסלון גדול, כל המשפחה גרה בחדר אחד, והסלון והמטבח היו משותפים.

הזכרונות של סבתא מהבית הם די נעימים, למרות הצפיפות שהייתה. היא זוכרת בעיקר את הילדים משחקים יחד בסלון הבית. עוד היא זוכרת, שממול לביתם היה בית קפה יווני, שהיו בו הרבה מפגשים. היא זוכרת גם הליכות ברגל לחוף הים.

הם גרו בבית הזה שנתיים ואחר כך עברו לעיר אזור. סבתא של סבתא שלי, התגוררה ברחוב ליד, והיא זוכרת איך הייתה מגיעה בערבים לעזור לאימא שלה להכין ארוחת ערב, תוך כדי הכנת ארוחת הערב זוכרת סבתא את סבתא שלה שרה שירים בלאדינו. לאדינו היא שפה המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וכוללת גם מילים מספרדית עתיקה. שירי הלאדינו הפכו לאהובים מאד, סבתא וסבא שלי היו נוסעים לפסטיבל שירי לאדינו שהיה מתקיים בים המלח בכל חופשת פסח.

 המרקייה שעוברת במשפחה מדור לדור

החפץ שהועבר במשפחתי מדור לדור הוא מרקיה (כלי למרק). סבתא מזל סיפרה לי על החפץ הזה שעבר מדור לדור.

 המרקייה בת 100 שנים

סבתא מזל קיבלה את המרקייה מאימא שלה, בוצ'ה, שקיבלה אותה מאימא מטילדה, שקנתה אותה בערך בשנת 1920, בעיר פלובדיב בבולגריה, שם התגוררה כל המשפחה. המרקייה בעצם כבר בת 100, ועברה בבולגרייה מהעיר פלובדיב לעיר סופייה, ולאחר מכן הגיעה למדינת ישראל.

המרקייה עשויה מפורצלן, ויש עליה ציורים יפים של פרחים. הידית והרגל של המרקייה, עם תבליטים בצורה של עלים מעוטרים בזהב. המרקייה מאד מרשימה.

סבתא מזל סיפרה לי שכמה מהזיכרונות שלה מבולגריה, הם המפגשים הרבים אצל סבתא שלה, שאהבה לארח ולהגיש במרקייה סוגי מרק שונים. בעיקר הכינה מרק בולגרי שנקרא שקמבה צ'ורבה (עם בשר), ומרק קר מיוחד שנקרא אפיו (מסלרי וגזר)

עד היום סבתא מזל מגישה בה מרק אפיו בראש השנה ובפסח.

הזוית האישית

יובל אדלר: היה כיף לשמוע סיפורים מסבתא, וללמוד קת על בולגריה ועל העלייה לארץ.