מאגר סיפורי מורשת

שמי גדעון סמו. נולדתי בשנת 1946 בבוקרסט (עיר בירה של רומניה) כבן יחיד להוריי אשר התחתנו לפני פרוץ מלחמת עולם השנייה. עליתי לארץ בינואר 1961. התחתנתי בספטמבר 1970 ונולדו לנו שלושה בנים. ובהמשך גם שישה נכדים, נכון להיום. סיימתי את לימודי בשנת 1971 באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בפקולטה להנדסה כימית.

את שנות ילדותי עד גיל ארבע עשרה העברתי בבוקרסט תחת משטר דיקטטורי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. במשטר דיקטטורי המפלגה שולטת ברשות המבצעת, רשות המחוקקת וברשות השופטת וגם התקשורת והחברה האזרחית היא בשליטת המפלגה. לכן זכויות האדם רשומות על הנייר אך בפועל לא קיימים. האנשים חיים בפחד כי אפשר לעצור או להעלים אותם בלי אפשרות לפעול נגד הרשויות, לפעמים על סמך הלשנות לא מבוססות. גם האנטישמיות אסורה על פי החוק אך בפועל היא קיימת והיא באה לידי ביטוי גם בבתי ספר על ידי אפליה בציונים או בתפקידים ואני הרגשתי את האוירה הזאת על בשרי. ההורים שלי ואני חיינו באווירה הקשה הזאת ללא שום אפשרות לשינוי המצב.

אני בכיתה ד בית ספר Matei Basarab בבוקרסט

בסוף שנות החמישים נפתחה ההרשמה לעלייה לישראל והוריי מיד נרשמו, למרות שידעו שהקליטה בארץ חדשה עם שפה שונה ובגיל מבוגר יחסית היא משימה מאתגרת. המשטר הרומני רדף את אלה שנרשמו לעלייה על ידי פיטורים מעבודה ומניעת כל אפשרות לתעסוקה סבירה. התקופה הזו של כשלוש שנים בין מועד ההרשמה לעלייה ועד לקבלת האישור בסוף שנת 1960 הייתה קשה במיוחד היות ואבי הועסק רק בעבודות מזדמנות ומשפילות ובקושי שרדנו.

בינואר בשנת 1961 הגענו לארץ לנמל חיפה ומשם נשלחנו מיד למעברת חצרים בבאר שבע. שם קיבלנו צריף עשוי אסבסט עם מים זורמים ולמזלנו – שירותים בתוך הצריף. זה היה באמצע החורף והמטען שלנו (קיבלנו היתר להוציא מרומניה 70 ק"ג ליחיד ללא שום דברי ערך) היה בדרך לכן רק שלוש שמיכות צבאיות אשר קיבלנו מהסוכנות עמדו לרשותנו כדי להתכסות. כמובן שזה לא הספיק ולכן לילות שלמים ישנו לבושים ללא שום אמצעי חימום. בחורף הקר לא הייתה לנו אפשרות להיעזר במישהו היות לא היה לנו שום קרוב משפחה או חברים בארץ.

אבי הלך ללמוד עברית באולפן, אני הלכתי ללמוד עברית בתיכון עירוני מקיף א' ואמי התחילה לעבוד בכל מיני עבודות כדי לפרנס את המשפחה. לאחר כשנה קיבלנו דירה בשיכון ג' בבאר שבע. המשכתי את לימודי בתיכון במגמה ריאלית כאשר כל קיץ עבדתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הקליטה החברתית לא הייתה קלה והרבה פעמים המשבר החברתי גרם לי צער רב. מספר ילדים עם רקע ובעיות קליטה כמו שלי למדו יחד איתי ועל רקע המשבר החברתי התגבשנו יחד לחבורה אשר ברובה שומרת על קשר טוב עד עצם היום הזה.

אני עם חברים כתלמיד כיתה י"ב

הוריי ואני ללא רקע ציוני התחברנו מיד למדינת ישראל למרות קשיי שפה, שוני במנהגים ובמנטליות וקשיי פרנסה. הוריי אף פעם לא התלוננו או ציפו שהמדינה תעזור להם. אמי הייתה דומעת כאשר ניגנו את "התקווה" בכל אירוע או טקס.

עם סיום לימודי בתיכון התגייסתי לחיל התותחנים ושירתי בשירות סדיר ומילואים כשלושים שנה. תוך כדי שירות השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה .

לאחר סיום השירות הסדיר הלכתי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון בפקולטה להנדסה כימית וסימתי בהצלחה. את לימודיי מימנתי בעזרת עבודה בחופשת הקיץ ומתן שיעורים פרטים במהלך שנת הלימודים.

תוך כדי לימודים הכרתי את אשתי, התחתנו ונולדו לנו שלושה בנים והמשפחה התרחבה מאוד.

משפחת סמו 1989

ורדה וגדעון נשואים 1970

עצם העלייה לארץ שינתה את חיי באופן מהותי לטובה. היא שינתה את מסלול חיי ולמרות הקשיים הרבים, אני מודה להוריי שקיבלו את החלטה המאתגרת לעלות ארצה.

משפחת סמו המורחבת 2017

הזוית האישית

סבא: המפגשים האלה שמחו וריגשו אותי. במהלכם הכרנו יותר טוב אחד את השני ולא רק כסבא ונכדה. אני מאוד גאה בנכדה שהכרתי עם היכולות, האופי והנחישות כדי להנהיג ולתרום לחברה.

נועם: אני מאוד נהניתי מהמפגשים ומההזדמנות להכיר את סבא יותר טוב. היה לי מאוד כיף לעבוד איתו על הסיפור ובכלל. הוא חרוץ וחכם ואני מכירה אותו בזכות התוכנית הרבה יותר טוב.