מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, יוסי,  נולד בביתו בעיר פלוטיס שבבולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942. בתקופה זו אבא שלו נאלץ לעבוד במחנות עבודה של הגרמנים ובבית בו נולד נשארו רק אימו וסבתו (אימו של אביו).

בשנת 1944 אבא של סבא שמע, שבקרוב תצא הרכבת האחרונה שתוכל לעזוב את בולגריה. באותו הרגע, המשפחה החליטה שחייבים לברוח ושזו ההזדמנות האחרונה להגיע לישראל. ההורים של סבא שכרו כרכרה ובאו מהר לבית לאסוף את סבא שלי, שהיה אז בן שנתיים ואת הסבתא. כל מה שהספיקו לקחת היה מזוודה שאיתה נהגו לרדת למקלט בזמן שהיו אזעקות. הם הגיעו ברגע האחרון לרכבת ועלו בלי ויזה, בלי דרכונים, בלי כלום. כאשר הרכבת הגיעה לגבול עם טורקיה המתח היה רב. לרכבת עלה שוטר טורקי, ודרש מכל היהודים שהיו על הרכבת ניירות ומסמכים. הם נתנו לשוטר כסף ואמרו לו, שכאשר הרכבת תגיע לקונסטנטינופול (עיר עתיקה במקום שבו נמצאת כיום איסטנבול), יקבלו וימסרו מסמכים, שיאפשרו את המשך הדרך. הייתה להם תקווה קלושה לקבל עזרה מאנשי תנועת השומר הצעיר. הם ביקשו מהשוטר, שרק יאפשר להם להגיע עד קונסטנטינופול. השוטר הסכים ונתן להם להמשיך. כאשר הגיעו לקונסטנטינופול קיבלו את המסמכים מאנשי השומר הצעיר ונשמו לרווחה. כמו כן, יהודים רבים קיבלו את פניהם בחום רב ונתנו להם כסף, מזון ובגדים. הם המשיכו את המסע שלהם ברכבת מטורקיה, דרך סוריה ודרך לבנון, עד שהגיעו לכניסה לארץ ישראל דרך ראש הנקרה.

המשפחה שהתה תחילה במחנה עולים בחיפה. לאחר שבוע העבירו אותם ליפו ושכרו להם דירה קטנה מאוד. כשהגיעו לדירה תלו את בגדיהם על מסמרים שהיו בקירות והלכו לישון. כשהתעוררו בבוקר גילו לתדהמתם, שגנבו את הבגדים שלהם. אמא של סבא החלה לעבוד במפעל כתופרת וכך הצליחו לחסוך כסף לחיות ממנו. את אבא של סבי לא קיבלו לשום עבודה.

בשנת 1945 המשפחה עברה לגבעת שמואל, שם קנו בית שהיה לו חדר אחד ומטבח. אבא של סבי החל לעבוד בבית חרושת בתנאים קשים מאוד. סבי סיפר,  שתנאי החיים של כולם באותה תקופה היו קשים: הייתה הרבה מאוד צניעות, עזרה הדדית בין משפחות ולא היה מושג כזה שנקרא "גניבה" (הם לא נעלו את הבתים בלילות). בהמשך, הוריו של סבי קנו רדיו, וסבי זוכר, שזה היה הרדיו היחיד בכל הרחוב והשכנים היו מגיעים אל ביתם לשמוע חדשות. זיכרון נוסף של סבי כילד קטן הוא, שמתחת לבית שלהם היה מחסן ובו היה 'סליק'. היו מגיעים בלילה כל מיני שומרים מתנועת 'ההגנה' (הבריטים שלטו בארץ), שלקחו נשק מהסליק. סבא שלי זוכר, שיום אחד הביאו רובה והוא החזיק אותו בידו וכמעט נפלט כדור, אבל אבא שלו הספיק לקחת ממנו את הרובה בזמן (הוא היה רק בן 6). במלחמת העצמאות המשפחה התחבאה במקלט אצל השכנים מתחת לאדמה. משם והלאה ההורים המשיכו לעבוד וסבא שלי גדל, למד והייתה לו ילדות מאושרת.

כיום סבא שלי בן 78, גר ברעננה ומאוד שמח שהמשפחה שלו החליטה לעשות את הצעד הזה ולעלות לארץ.

הזוית האישית

אורן: נהניתי מאוד לעשות את העבודה. היה כיף לדבר עם סבא ולשמוע את סיפור עלייתו.