מאגר סיפורי מורשת

משפחה מלוכדת

קצת על עצמי

שמי מני ונולדתי בארגנטינה בשנת 1954 ב-21 באוגוסט. חלום הילדות שלי היה לעשות עלייה לישראל ובתאריך 23.12.73 הגשמתי חלום זה ועליתי לארץ לאחר מלחמת יום הכיפורים יחד עם תנועת הנוער "דרור". הגעתי לקיבוץ כיסופים שם הכרתי את אשתי לעתיד מוניקה והקמתי איתה משפחה – לבת הבכורה קוראים דנית ולשני בני הצעירים קוראים עידן וגדי. לקיבוץ כיסופים הגיע גם אחי דב שעשה עלייה כמה שנים לפניי.

הורי משה ז"ל, אניטה ואחותי סוזי עשו עלייה לארץ כ- 20  שנים אחרינו ועברו לגור בחולון.

משפחה מלוכדת

המשפחה שלי מאוד מלוכדת ויש לנו קשר מיוחד וערכים מיוחדים שקושרים אותנו לעם היהודי. אבי ברח בהיותו צעיר מפולין וניצל בזכות זה מהשואה. עוד אספר כי להורי הייתה חנות בארגנטינה לתיקי עור ובהיותי ילד הייתי מרבה לבקר שם. אנחנו מרבים להתראות האחד עם השני, לחגוג חגים ביחד וימי הולדת ולדאוג כל העת לשלומה של אמי.

אחד מהתחביבים שלי הוא ריצה למרחקים ארוכים ואין דבר המשמח אותי יותר מאשר אחת לשנה כאשר נכדי מצטרפים אלי למרוץ כפר סבא. בנוסף, אחת לשנה בקיץ אני ואשתי מוניקה מזמינים את כל המשפחה המורחבת לוילה בצפון ונהנים מאוד מהלכידות המשפחתית שכה חשובה לנו.

אבי – משה פריד

המסע של משפחתי מתחיל בפולין. אימא שלי אניטה (היום בת 93) נולדה בארגנטינה, אך הוריה הגיעו מפולין. אבא, משה, נולד בפולין בעיירה קטנה ששמה סטאק. עליו אני רוצה לספר את הסיפור שמסביר את התייחסות הבלתי נסלחת בעם הפולני.

אבא שלי נולד בפולין בשנת 1924 ביערה ששמה סטאק. היו לו שני אחים צעירים ממנו. ב-סטאק היו כ30% יהודים וכל הילדים למדו בבית הספר המקומי ממלכתי. היה להם שיעורי דת בהם התלמידים התחלקו בין הקטולים ליהודים…

בשנים האלה היו לא מעט פוגרומים והמון מריבות בין הילדים ביציאתם מבית הספר. זריקת אבנים היה דבר שבשגרה.

כאשר סבא שלי (מרדכי ז"ל) הבין שאין מה לצפות לעתיד טוב יותר, החליט לעזוב את פולין ולעבור לאמריקה. הוא התכתב עם בני דודים ששנים קודמות נסעו לארה"ב. הם הצליחו לא רע, אך למכתב שסבי כתב להם שברצונו להצטרף אליהם, לא התקבלה כל תשובה… רק ידיד של המשפחה מאותה העירה חזר לסבא בתשובה שהוא מחכה לו בארגנטינה. אז במקום צפון אמריקה הגיע לדרום אמריקה.

הוא נסע בשנת 1931 והשאיר את אשתו ושלושת הילדים תוך הבטחה שבפרק זמן קצר ישלח להם כסף בכדי שיצטרפו אליו. הוא עבר שנים לא קלות. לקחו 5 שנים לאסוף כסף שהספיק רק לשני כרטיסים ודרכונים ותשלום לוויזות. סבתי לא הייתה מוכנה להשאיר את הילדים לבד. אבא שלי (אז ילד בן שתיים עשרה בלבד) שכנע את אמו לנסוע עם האח הקטן (אברהם בן השש), ושהוא ישמור על האח השני (יחזקאל בן עשר) כדי שהיא תעזור לאביו לחסוך כסף בכדי לרכוש כרטיסים עבורם ועבור סבתו (אבא של סבתא שנשאר לשמור על הבית והילדים).

אחרי הפרידה מאימא ומהאח הקטן, הופיע מנהל בית הספר שאמר לסבא שהוא ידאג גם לילדים. ביום הראשון בבית הספר, בזמן מפקד הבוקר, הוא סיפר לכל הילדים מה התרחש במשפחת פריד, ששני הילדים נשארו לבד עם סבא והוא מצפה שכולם יהיו רגישים אליהם ואבוי אמר אם ישמע שמישהו הציק להם. בהמשך הוא גם חילק להם סוכריות והתעניין לשלומם.

כעבור שנה בספטמבר 1937 יצאו שני האחים בני 13 ו-11 למסע ארוך לארגנטינה. סבא שלהם היה חולה ולא היה יכול להצטרף אליהם. הוא נפטר שנה אחרי זה ממחלה. אבא סיפר שהיה לו יותר קשה להיפרד מאותו מנהל בית ספר מאשר הסבא…

אחרי חודש בהפלגה הגיעו לבואנוס אירס והמשפחה התאחדה שוב. כעבור כמה חודשים נולד להם הבן הרביעי.

במוצאי יום כיפור בשנת 1942 נאספו כל יהודי סטאק בכיכר העירה ונשלחו  לטרבלינקה במסע רגלי של 11 ק"מ בקור קשה ובדרכים מושלגות…  קומץ קטן של צעירים הצליחו לברוח ליער ולהינצל ממחנה המוות.

בשנת 1962 הצליחו יליד סטאק להוציא ספר זיכרונות בשם פנקס סטאק כמצבה מספרת על קהילה יהודית שהושמדה כולה. באחד הסיפורים כותב אחד הניצולים שברח ליער מה קרה באותו יום נורא שנשלחו כולם למחנה השמדה. יחד עם הגרמנים הופיע משתף פעולה של הנאצים שידע כמה ילדים יש בכל משפחה והצביע כאשר היה חסר ילד שהסתירו אותו במחבוא. משתף הפעולה היה לא אחר מאשר אותו מנהל בית ספר שאבא שלי עד אותו יום שקרא את הסיפור אהב בכל ליבו. זה היה הרגע בו הוא  השתכנע שלא נשאר גוי פולני שאינו אנטישמי ושונא יהודים.

 ספר הזיכרונות בשם פנקס סטאק – סיפורה של קהילה שהושמדה בשואה

הזוית האישית

הנכד ניתאי: מצאתי הרבה עניין וכיף לעבוד עם סבי מני. זו הייתה בשבילי חוויה מיוחדת ומסקרנת שלימדה אותי על העבר של משפחתי ובעיקר על סיפור החיים של סבי ושל סבא רבא שלי. תמיד ידעתי שסבא רבא שלי הוא ניצול שואה, אבל כעת אני מבין יותר על סיפור הבריחה שלו מפולין.

סבא מני: העבודה עם נכדי ניתאי ריגשה אותי מאוד וגרמה לי ליצור קשר רב דורי שמתחיל מאבי שלמעשה הוא סבא רבא של ניתאי ואף הגענו לשוחח על סיפור החיים של האבא של הסבא רבא. ניתאי היה קשוב לסיפור המשפחתי ושמחתי מאוד שהוא בחר בי מכולם לעבודת השורשים שלו.