מאגר סיפורי מורשת

שמי יוכבד ביילא קאפעלושניק לבית רובינשטיין. להורים שלי קראו שלמה ושרה מרים ע"ה,

נולדתי בשנת 1931-תרצ"א, בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, היו לי שבעה אחים ואחיות, גרתי בארגנטינה במשך 91 שנה, בשנה האחרונה (2022-תשפ"ב) עשיתי עלייה לארץ הקודש.

אשתף אתכן בכמה תקופות מחיי:

לאבי, שלמה, היה עסק לניקוי יבש. ואמי, שרה, הייתה עקרת בית נאמנה ומסורה. דבר שאני זוכרת במיוחד על הוריי הוא, שאבי היה מקפיד מאד על תפילות בבית הכנסת, והוא היה דורש מקהל המתפללים לשמור על שתיקה בזמן התפילה. אמי הייתה נוהגת לעזור לכל אחד בכל המצטרך. אני זוכרת, שהיא הייתה עוזרת לפליטים ששרדו את השואה והגיעו לארגנטינה. היא הייתה מארגנת להם מסמכים, קובעת להם תורים, מבשלת להם ארוחות ודואגת להתאקלמות הכללית שלהם, היא הייתה אישה למופת.

כשהייתי קטנה, הייתה מחלקה בתוך העסק של הניקוי יבש שהיו עושים שם תיקונים לבגדים. ההורים שלי בחרו להעסיק אותנו, הבנות, כעובדות בעסק, באותה תקופה לא היה מקובל שבנות יעבדו כשכירות או כעצמאיות. היינו תופרות בעצמנו את הבגדים לכל הלקוחות. בתקופה שעדיין לא היה לנו בית משלנו, היינו חיים מאחורי החנות!!

לנו, הבנות לא היה מוסד חינוך רגיל, למדנו במסגרת לימודית של שלוש שנים בלבד. בשעות הבוקר היינו לומדות לימודי חול ובצהריים תורה וקדושה, בתקופה ההיא אנשים טענו שבנים צריכים ללמוד ולדעת יותר מבנות…

לקראת חג הפסח אבא שלי היה מצליח להכין את המצות לבד, את הסוכה הוא היה בונה בחצר. אנחנו היינו היחידים באזור, שהייתה לנו חצר גדולה, שיכולנו להקים בה סוכה גדולה ורחבה. ולכן, הרבה משפחות היו מתארחות בסוכה שלנו בחג הסוכות.

במשך השנה, כל ימות השבוע רק חיכינו לשבת המלכה, היינו נהנים מהאחדות המשפחתית, מהחום והקדושה, מהמנוחה והמטעמים.

סבא שלי היה שוחט, וכדי שיהיה לנו  מה לאכול, הוא היה הולך בעצמו לקנות את התרנגולת ואת הבהמות, הוא היה בודק ומכין אותם לשחיטה כשרה.

כל הקשיים והניסיונות שעברתי עם המשפחה שלי, לא שברו אותי. אלא רק חיזקו אותי, ידעתי שאני ארצה להמשיך במסורת ואהיה מאמינה. ב"ה זכיתי יחד עם בעלי שמעון שיחי' לגדל חמישה בנים המפוזרים בכמה ערים בעולם וכולם כבר סבים להרבה נכדים, וזה הנחת הגדול שלנו.

הזוית האישית

הנכדה שרה: תודה לך סבתא על סיפורך המעניין, אני מאחלת לך ולסבא הרבה שנים של בריאות ונחת מכולם.