מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא שלי, נחום שבחון. סבא נחום נולד ב- 16.3.1951 בבגדאד (בירת עיראק). שמות הוריו היו שמחה ויוסף והם גם נולדו בעיראק. סבא שלי גדל במעברת "עמישב" בבית שהיה כולו עשוי מעץ הנקרא צריף. הוא גדל שם שש שנים ואחרי זה הם עברו לדירת לבנים בפתח תקווה.

העלייה לארץ

סבא שלי עלה מעיראק בגיל חודשיים ביחד עם משפחתו בשנת 1951. הם עלו לארץ בטיסה מעיראק לישראל. כאשר עלו לארץ הגיעו למעברת עמישב בפתח תקווה. אביו של סבא שלי עבד בחקלאות באותה התקופה ולאימא שלו לא הייתה עבודה אך עסקה בגידול הילדים ובעבודות הבית. עם השנים הוריו החלו לעבוד במפעלים.הוא לא הרגיש את המעבר מכיוון שהיה בן חודשיים. בשנים הראשונות הוא ומשפחתו חיו בתנאים מאוד קשים ועם השנים החלו להתגורר במקומות בעלי תנאים טובים יותר. הקשיים היו בתחום הדיור, הפרנסה, הכלכלה והמזון הדל שקיבלו משום שחיו בתקופת הצנע. הייתה להם כמות מוגבלת של אוכל שהם יכולים לצרוך לדוגמה: חצי לחם, כוס חלב ואוכל מאוד בסיסי. לפני העלייה מצבה הכלכלי של משפחתו של סבי היה מאוד טוב, אך בעקבות העלייה, מצבם הכלכלי הידרדר. המשפחה עזבה את כל רכושם בעיראק ובחרו לעלות לישראל. הוא לא חווה איזושהי אנטישמיות וגם לא היה פחד לעלות לארץ.

תקופת המעברות

במעברות סבא היה עם שישה אחים ואחיות כולל הוא והוריו. עם השנים נולדו לו עוד שני אחים. בתקופת המעברות היה קושי לחשוב על המחר, על מה שעומד לקרות. היו צריכים להתמקד בהווה ולנסות לשרוד בתנאים הקשים שהיו. הוא היה במעברות מגיל חודשיים עד גיל חמש. לא זכור לו יותר מדי משום שהיה מאוד צעיר אך אירוע שזכור לו מאוד הוא במהלך מלחמת סיני בשנת 1956, הגיעו חיילים מפיקוד העורף על מנת לבדוק שהחלונות במעברות אטומים וכל המשפחות מוגנות מפני שהיה סיכוי לפגיעות ולירי באזור. לאחר תקופת המעברות עברו למרכז העיר פתח תקווה.

בתקופת הלימודים ובית הספר סבא שלי למד בבית הספר "קרול" ובנוסף שנה אחת במעברת "עמישב". בבית הספר של סבא שלי למדו יהודים בלבד. לא היה כל כך קשיים בתקופת לימודיו, מעט מחבריו שמרו אותו על קשר, סבא למד בבית הספר במשך שמונה שנים.

השירות הצבאי

סבא שלי שירת בחיל הרופאה, והשתתף בשתי מלחמות, מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל. הזיכרון של סבי מהשירות הוא במלחמת יום כיפור, הוא היה בסיני תחת הפגזות וטילים. סבא מספר: "זו הייתה תקופה מאוד קשה אך שרדנו אותה". סבא שלי לא שמר על הקשר עם חבריו מהצבא, ההורים של סבא שלי תמכו בו מאוד ונתנו לו תחושת גאווה וביטחון במהלך השירות הצבאי. סבא שלי הרגיש גאווה ושהוא תרם רבות למדינת ישראל. סבא שירת סך הכל שלוש שנים ובנוסף עד גיל 40 היה במילואים.

נישואין ובניית המשפחה

סבא שלי הכיר את סבתא שלי בגיל 16 ולאחר תשע שנים, כשהוא היה בן 25, הם התחתנו. יש לסבא שלי שלושה ילדים: בתו הבכורה הילה (אימא שלי), בנו האמצעי יוסי (דוד שלי) ובתו הקטנה שני (דודה שלי). בנוסף יש לו שמונה נכדים: עומרי, רוני, דניאל, מיכאל, נטע, נדב , אביב וגיא. הגדול ביותר בן 16 (עומרי), הקטן ביותר בן שנה וחצי (גיא). המשפחה היא משפחה מאוד תומכת, מאוחדת, מיוחדת, שמחה. סבא שלי מתאר אותה בתור "משפחה לתפארת, המשפחה הזאת היא הגאווה שלי".

תחביבים והקרבה לדת

סבא שלי הוא אדם מסורתי שומר מצוות ומאמין מאוד בדת היהודית. סבא שלי תומך בכך שמשפחתי תהיה קרובה למסורת ישראל ולהרגשת שייכות לעם היהודי. הוא מתפלל כל בוקר, מניח תפילין, הולך בשישי בערב ובשבת לבית הכנסת, עושה קידוש ומשתדל לקיים את כל המצוות. הוא לא אדם קיצוני לא מכריח אף אחד להאמין או לשמור מצוות אבל כמובן מאוד תומך במשפחה מאמינה ושומרת. התחביב העיקרי של סבא שלי הוא ספורט, להתאמן במכון כושר, בצעירתו נהג לשחק כדורגל יש לו קרבה מאוד גדולה לעולם הספורט והכדורגל הוא לוויה את בנו יוסי (דוד שלי) בקריירה שנוצרה לו בתור שחקן כדורגל ותמך בו וליווה אותו לכל המשחקים עד שדוד שלי פרש בגיל 38.

הקשר שלי ושל סבא שלי

"אני גאה שיש לי נכדה כמוך" כך אמר סבי. הוא מאוד שמח לראות את הגדילה והתפתחות שלי במהלך השנים. הקשר שלי ושלו מלא בלמידה, בעיקר אני מסבא שלי אבל גם סבא שלי ממני. סבא שלי מאוד תמך בי בכל הנושא שקשור להקרבה לדת ואני מאוד שמחה שהוא סבא שלי. באמת זכיתי בו, הוא משריש בי המון ערכים ודרך ארץ ואני מאחלת לי ולו עוד שנים של קשר כל כך טוב ובריא.

הזוית האישית

רוני הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מהנה לעשות את התכנית, למדתי רבות, ואני מאחלת לי ולסבא שלי עוד שנים רבות של קשר טוב ואהבה.