מאגר סיפורי מורשת

סיפור במכתבים

3/6/1970

שלום יומני היקר,

אני כל כך מתרגשת! מחר אני בת 18, אבל לא רק בגלל זה אני מתרגשת, אלא בגלל שמחר אני עולה לארץ ישראל!! אני מחכה לזה במשך שנים.

קוראים לי שרה משען. נולדתי בשנת 1952 בארצות הברית, בשכונת ברוקלין שבעיר ניו-יורק. יש לי הורים מדהימים בשם מקס ואדל, ושני אחים מתוקים  – אחות גדולה בשם הלן ואח קטן בשם דיוויד. אנחנו משפחה יהודית דתית.

כשהייתי בת 6 עברנו ללונג-איילנד שזה פרבר (כמו שכונה חיצונית) מחוץ לניו יורק. עברנו לבית יותר גדול. נכנסתי לכיתה ב' באמצע השנה, ומאוד התביישתי כי נכנסתי לבית-ספר חדש. אני ואחותי למדנו בבית ספר כללי (לא יהודי), ואחי למד בבית ספר יהודי, כי מאוד היה חשוב לאימא שלי שהוא יקבל חינוך יהודי טוב.

לפני קצת זמן, המשפחה שלי החליטה לעלות לארץ ישראל, כי זה המקום של היהודים! אבל ההורים שלי לא הצליחו למכור את הבית, והם היו צריכים את הכסף כדי לעלות ולהסתדר בארץ. לכן ביקשתי מאימא שבינתיים אני אעלה לבד, והם יצטרפו אחרי שהם מוכרים את הבית. לשמחתי הם הסכימו!

לילה טוב

1/5/1971

שוב שלום יומני היקר!

אני עכשיו בחדר שלי בקיבוץ בארות יצחק. החלון פתוח, אני נושמת אוויר של ארץ ישראל ואני פשוט מאושרת.

כשהמטוס נחת בארץ, נדהמתי לראות שכל המשפחה הגדולה שלי בישראל באו לשדה התעופה לקבל את פניי! דודים, דודות ובני דודים שהכרתי מהתמונות, פתאום ראיתי אותם לפניי וזיהיתי את כולם! משם נסענו לרחובות לבית של דוד יצחק למספר ימים, ולפני שבת נסעתי לתל-אביב לשבת קסומה עם סבא וסבתא שלי. מאוד התרשמתי מהם. סבא שלי היה רב ואדם מכובד מאוד. סבתא שלי הייתה אישה טובת לב ומיוחדת. היא ידעה לדבר רק ערבית וספרדית, אבל הצלחנו איכשהו לתקשר קצת, למרות שאני ידעתי בעיקר אנגלית וכמה מילים בעברית. אפילו למדתי קצת ספרדית בזכותה.

לאחר מכן עברתי לגור בקיבוץ הזה, קיבוץ בארות יצחק. כבר בארצות הברית נרשמתי לתוכנית של עולים שהולכים לקיבוצים בישראל. אני אוהבת את הקיבוץ! קצת התאכזבתי כי דמיינתי שנעבוד בשדה או ברפת, ובמקום זה שטפנו כלים בחדר האוכל. לשמחתי, בסוף הסכימו שנעבוד קצת בשדה.

25/5/2022

יומן יקר! היום, ברוך ה', אני כבר סבתא להרבה נכדים. אני גרה בירושלים עיר הקודש. בכל יום אני מודה לה' שזכיתי לעלות לארץ ולגדל פה משפחה. גם ההורים שלי ז"ל עלו לישראל, ואפילו פעמיים. אחרי הפעם הראשונה הם חזרו לארה"ב כי היה לאבא שלי קשה בארץ. אבל אחרי הרבה שנים, אימא שלי הצליחה לשכנע את אבא שלי לעלות שוב. הם נשארו בארץ עד יומם האחרון.

הזוית האישית

מעיין המתעדת: אני מאחלת לכולם להכיר יותר לעומק את השורשים שלהם.