מאגר סיפורי מורשת

שמי ביאטריס זיבלמן בת למשפחת סטרוסברג ואני משתתפת בתוכנית "הקשר הרב דורי" הודות לנכדה שלי, מאי סיבלמן, הנכדה הצעירה שלי. למאי ולי יש קשר מיוחד. אני גאה שהיא בחרה בי ללוות אותה ושניתנה לי ההזדמנות לספר את סיפור חיי.

נולדתי בשנת 1946 בקוריאנטס שבארגנטינה. הוריי, משה ואינס, גם כן נולדו בארגנטינה אך הסבים שלי: אברהם סטרוסברג, מלכה קלוצמן, ישראל חכם ולובה סימנגאוס נולדו במזרח אירופה. בשנה 1942 נולדה אחותי הבכורה רחינה ובשנת 1950 נולדה אחותי הקטנה אליסיה.

כשהייתי בת 6 התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי רגיל בבוקר ואחר הצהריים בבית ספר יהודי (שולה), שם למדנו על היהדות והחגים היהודים. למדנו שם גם קצת קרוא וכתוב בשפה העברית, זה עזר לנו גם להיות במסגרת יהודית.

בימי שישי כל המשפחה הייתה הולכת לקבלת שבת במבנה הקהילה היהודית. גם בשבת הייתי הולכת לפעילויות של תנועת הנוער הציונית. כשסיימתי את בית הספר היסודי למדתי בתיכון ובמקביל ב"אליאנס", שם למדתי גם צרפתית. באוניברסיטה סיימתי תואר בחינוך כימיה ופיזיקה (בזמן שהייתי באוניברסיטה הייתי בקבוצת סטודנטים יהודיים).

בשנת 1960 במסגרת פעילויות הקהילה היכרתי את בעלי לעתיד פליפה (סבא של מאי). הוא עבר לקוריאנטס מאחת הקולוניות שקיים הברון רוטשילד. לאחר 5 שנים שהיינו ביחד התחתנו בשנת 1965 ועברנו לגור בבואנוס איירס היות והוא קיבל מלגת לימודים באוניברסיטה, ושם גרנו שנה ואחר-כן חזרנו לקוריאנטס.

בשנת 1966 נולדה לנו הבת הבכורה שלנו ושמה ליליאנה, לאחר מכן בשנת 1969 נולדה אדריאנה, (שבועיים לפני הלידה של אדריאנה סיימתי את התואר שלי), ובשנת 1971 נולד גוסטבו (הוא האבא של מאי).

בעלי ואני היינו מאוד פעילים בקהילה היהודית. בעלי היה יושב ראש הקהילה ואני עבדתי גם בתור מתנדבת בקהילה ובבית הספר היהודי. גם את הילדים שלנו חינכנו במסגרת הציונית וזה גרם לכך שבשנת 1990 אדריאנה התחתנה ועלתה ארצה, אחריה בשנת 1991 גם ליליאנה התחתנה ועלתה ארצה ובינואר 1992 עלינו הורי, בעלי, גוסטבו ואני.

כשנה לפני העלייה לארץ, בשנת 1991 הגענו לארץ: בעלי, גוסטבו ואני לביקור להולדת הנכדה הבכורה שלנו – מעיין, ביתה של אדריאנה. היינו שלושה חודשים בקיבוץ "אור הנר". בזמן זה חווינו את מלחמת המפרץ בארץ אך בכל זאת חזרנו לארגנטינה עם ההחלטה לעלות ארצה, וזאת למרות שבארגנטינה היו לנו עבודות מאוד מכובדות: אני עבדתי בסמינר המורים וגם בתיכון, בעלי היה מרצה באוניברסיטה.

בארץ גרנו שנה וחצי במרכז קליטה ברמת אביב. למדנו באולפן "מאיר" ואחר כך למדתי באוניברסיטת תל אביב במשך שנה קורס התאמה למורים עולים לכימיה.

בשנת 1993 עברנו לגור באשדוד מכיוון שבעלי התקבל לעבודה כמורה למתמטיקה בתיכון. אחר כך התחלתי לעבוד בבית ספר תיכון דתי בקריית מלאכי, כמורה למדעים, בו עבדתי 18 שנה ובשנת 2009 יצאתי לפנסיה.

מרגע עלייתנו ארצה נולדו לנו 5 נכדים: מלי, שירלי וליאור (הילדים של ליליאנה), אור ודרור (הילדים של אדריאנה) והבן שלנו גוסטבו התחתן ולאחר מכן נולדו לנו עוד 3 נכדים: דן, אלה ומאי (הילדים של גוסטבו). היום אני סבתא גאה ל-9 נכדים.

לפני שנתיים וחצי נכדתי הבכורה מעיין התחתנה כך שיש לי עוד "נכד" ואני גם כן מקווה שבקרוב יהיו לי גם נינים.

לפני כמעט ארבע שנים בעלי הלך לעולמו בגיל 75 אחרי שעבר מחלה קשה. הוא היה בעל, אבא וסבא נהדר, איש חינוך מאוד מוערך. הוא קיבל פרס יקיר לנוער מחוז הדרום.

אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם, לבשל עבור הנכדים שלי, לפתור סודוקו ותשבצים, להיות עם החברות שלי ועם המשפחה שלי ולפנק אותם.

ההחלטה לעלות ארצה לא הייתה קלה, עזבנו באמצע החיים לארץ שונה וזרה כמעט בלי לדעת את השפה העברית אבל אפילו בחלומות הכי יפים לא האמנתי שאני אהיה כל-כך מאושרת ושאני ארגיש את השייכות שאני מרגישה כיום.

הזוית האישית

הנכדה מאי: מאוד נהנית בתוכנית זו מכיוון שזה כיף שאני יכולה לפגוש את סבתא שלי גם בבית ספר ושאני מבלה עוד זמן איכות עם סבתא שלי. בנוסף אני שמחה שזכיתי להכיר ולשמוע את סיפור חייה של סבתא שלי.

סבתא ביאטריס: אני שמחה שאני יכולה להשתתף למרות שאני צריכה לקום מאוד מוקדם כי מאוד חשוב לי לשתף את הנכדים שלי על העבר שלי באווירה כל כך נחמדה. אני חייבת לציין שאני מאוד נהנית בתוכנית הזו שנותנת לי לחלוק עם נכדתי מאי חוויות וסיפורים ואני מודה לבית הספר במיוחד למורה יפעת שנתנו לי את האפשרות להשתתף בתוכנית זו.