מאגר סיפורי מורשת

תהל והילה הנכדות תעדו את סיפורם של סבתא רות וסבא ריקרדו:

"הכל התחיל בשנת 1945 סבתא רות צו'רבה נולדה בארגנטינה בעיר בואנוס אייריס לשמואל ומרים ז"ל.

סבתא רות עבדה בחנות בגדים, ודרך חברים משותפים הכירה את סבא שלי ריקרדו, כל אחד מהם גר בעיר אחרת. בשנת 1977 הם התחתנו ובשנת 1987 עשו עלייה לישראל".

וכך סבתא מספרת: "להורים של שנינו (רות וריקרדו ) היה חשוב לשמור על  היהדות כשהיינו בארגנטינה.  שנינו היינו בתנועת הנוער של היהודים. אחרי שהתחתנו נולדו לנו שלושה ילדים. הילדים היו בגנים ובבתי הספר בקהילה היהודית.  כשהילדים היו קטנים, התחילה אנטישמיות נגד היהודים. המשפחה שלי עלתה לארץ כמה שנים לפני המשפחה של סבא, ההורים והאחים שלי הציעו לנו לעשות עלייה לארץ. וכך קרה שעלינו עם שלושת ילדינו. בתחילה גרנו בנוף הגליל. תודה לאל שעלינו לארץ וגידלנו את המשפחה ויש לנו נכדים.

בנוף הגליל עבדתי בגנים בתור סייעת וריקרדו במפעל סלינה של שקיות ניילון. הילדים למדו בעיר עד הצבא. דוד היה בחיל האוויר, גלית הייתה בשירות לאומי וולריה הייתה בחיל התקשורת. אחרי הצבא ואחרי שהילדים שלנו התחתנו עברנו לעפולה בשנת 2016.

סיפור החפץ שלי

במשפחה שלנו יש חפץ שעובר מאם לבת מספר דורות. זהו תיק קטן רקום כולו בחרוזים עבודת יד. אימא של סבתא רבתא שלי, קנתה את התיק כשהייתה צעירה, ואז כשסבתא רבתא שלי הגיעה  לגיל  חמש עשרה, היא קיבלה את התיק במתנה מאימא שלה . בגיל חמש עשרה סבתא שלי קיבלה את התיק במתנה. וכך התיק מתגלגל והיום הוא שמור אצלי. התיק משמש למסיבות ואירועים. אני שומרת עליו מאוד כי הוא מסמל זיכרונות מיוחדים ונעימים.

התיק הרקום שעובר מאם לבת

החלום

החלום שלנו היה לעלות לארץ ולחיות בה כעם יהודי. הגשמנו את החלום וכעט אנחנו חולמים להיות בריאים ולראות את הנכדים שלנו צומחים, שכל המשפחה תהייה מאוחדת ולראות עוד נכדים".

הזווית האישית

תהל והילה : אנחנו מאחלות הרבה בריאות ותמשיכו לשמור על עצמכם בשבילנו, אנו גאות במסע שלכם ואוהבות אתכם מאוד.

רות וריקרדו : אנחנו מאחלים לכן הרבה בריאות, ותמשיכו לגרום לנו גאווה.