מאגר סיפורי מורשת

בתחילת המאה ה-19 באחד מכפרי אוקראינה אישה אחת, בשם פאניה, התפללה למען ילדיה ולמענה שיעלו לארץ ישראל, היכן שנמצאים השורשים שלה. ושבני ישראל יחיו בשלום בארצם. בשנת 2005 התפילה התקבלה והנינה של הנינה של פניה, ליודמילה עלתה לארץ ישראל לבד וחוותה אושר לא רק עבור עצמה אלא גם עבור כל משפחתה. היא הגשימה חלום של סבתא רבא רבא שלה פאניה.

הסיפור שלי הוא על אמא שלי. שמה ליודמילה פוצ'טרנקו. היא נולדה באוקראינה בשנת 1980 בעיר צ'רקסי. אבא שלה, מיכאל, נולד באותה עיר בשנת 1946, אמא שלה, דינה, נולדה בכפר קטן סינקי, ליד קירובוגרד, גם באוקראינה. הם נפגשו בזמן נופש שלהם בחוף הים ומשם התחיל סיפור האהבה שלהם.

סבתא של דינה בשם פאניה תמיד הייתה מתפללת למען ילדיה. כעבור עשרות שנים, יותר נכון להגיד כמעט כ- 100 שנה, נינה של הנינה שלה, ליודמילה תעלה לארץ ובכך תגשם את החלום של פאניה.

לסבתא של ליודמילה, מצד אבא, קראו אסתר וגם היא הייתה מתפללת על הבריאות וחיים ארוכים של ילדיה ועל שלום בישראל.

אמא שלי, ליודמילה, גדלה באותה עיר שנולדה בה. כל חופשת קיץ הייתה מעבירה אצל סבתא שלה מצד אמא שגם לה קראו ליודמילה. היא אהבה מאד את המקום כי שם הייתה מאד קרובה לטבע, ליער ולנחל שהיו בכפר וכמובן לחברים שהיו לה שם.

אמא שלי מאד אהבה לצייר, למדה בבית הספר לאומנות. כנראה יש קשר בין אהבה לטבע ולאהבה לציור. אפשר להגיד שאמא שלי מאד יצירתית ואומנותית.

בשנת 1994 אבא של אמא שלי, מיכאל, נפטר והתחילו שנים מאד קשות במשפחה. זו הייתה תקופה מאוד קשה, היה  צורך רציני בכסף ואפילו באוכל ובבגדים. אבל סבתא שלי דינה לא הרימה ידיים אלא המשיכה להלחם על החיים. אני הבנתי שהיא אישה חזקה, ואמא שלי למדה להיות חזקה ואני גאה בהן.

בשנת 2002 אמא סיימה למודי תואר ראשון בכימיה באוקראינה, והתחילה לעבוד כמורה בבית הספר, ולאחר מכן במעבדה לבדיקת איכות מזון ככימאית.  למרות העבודה המסודרת, היא תמיד חשבה על העלייה לארץ, אפילו כשלמדה בבית הספר.

בשנת 2005 היא קבלה הצעה מהסוכנות היהודית לבקר בישראל במסגרת תכנית "תגלית". הייתה שמחה ואושר בשבילה כי היא חלמה על זה המון וגם הגשמת החלום המשפחתי. בפברואר של אותה שנה היא ביקרה בארץ בפעם הראשונה ובנובמבר של אותה שנה היא כבר עלתה לארץ. ומאז התחיל פרק חדש של חייה.

השנה הראשונה הייתה לא פשוטה. אמא גרה בקבוץ שובל שבנגב, שם גם למדה עברית, עבדה והתכוננה ללימודים באוניברסיטה. היא התקבלה גם לאוניברסיטת בן גוריון וגם לטכניון בחיפה אבל החליטה להישאר בנגב. מאז חלפו הרבה שנים. היא התחתנה עם אבי. אגב הם הכירו ב-Skype. כן, זו הכרות של העידן הטכנולוגי באינטרנט.

בשנת 2010 היא הביאה אותי לעולם הזה ואחרי כן עוד שתי האחיות הקטנות שלי. היא עשתה דוקטורט ועדיין ממשיכה ללמוד, רק הפעם פסיכולוגיה. היא כותבת אגדות מדהימות, אני אוהב את האגדות של אמא שלי מאד.

אני גאה באמא שלי ואוהב אותה. מה שלמדתי ממנה בזמן כתיבת הסיפור הזה שתמיד, אבל תמיד, צריך להמשיך להאמין ולהמשיך להגשים חלומות. לעולם לא לוותר! ותמיד לעשות מה שאני אוהב!

הזוית האישית

שון: הבנתי שיש לי משפחה מדהימה ומיוחדת. אמא סיפרה לי הרבה דברים שלא ידעתי על הדורות הקודמים שלנו. אני מרגיש עכשיו את הקשר איתם ומרגיש אחריות להמשיך את ההיסטוריה שלנו כראוי לכבוד!