מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שרה חביב נולדתי ב-1954 בקזרו שבפרס. הוריי הכירו והתחתנו בפרס והקימו בית ומשפחה. משפחתי עלתה לארץ באונייה בשנת 1958, בהיותי בת 4. לאחים שלי קוראים: מלכה הבכורה, יוסי, אני השלישית ולבת הזקונים קוראים לאה, שנולדה בישראל.

אבא שלי עבד בפרס כמשייף זהב ואמא שלי עבדה ביקב בישראל. הגענו לרמת צבי, שכונה בזיכרון יעקב. בילדותי אהבתי לשחק חמש אבנים, גומי, מחבואים.

סבתא בת 13

אבא שלי, היה איש מצחיק שנהנה לספר לנו בדיחות, מידי פעם היה שולח אותנו להרים להביא דשן של פרות. כדי שהעצים יניבו פירות. אבא שלי היה נוהג לומר לנו: "לכו ותביאו זבל  שיהיה לכם מה לאכול בקיץ". כך גינתנו הקטנה שפעה בעצי פרי מגוונים: אפרסק, תפוח, משמש, מנגו ועוד.

הייתה לנו ילדות כייפית ונעימה, סבא רבא שלך היה מכין לנו לאכול בעיקר שיפודים על האש.

היו לנו חיי חברה מאוד כייפים ומצחיקים, נהנינו להקשיב לאבא שלי איך הוא משלב את העברית ואת הפרסית בדיבורו.

אבא נהג להטיל עלינו משימות שונות וכשביצענו את כולם זכינו במחמאה בשפה הפרסית – "מאן דוסט דאראם" שפרושה אני אוהב אותך.

הזוית האישית

הנכד עידו: תכנית הקשר הרב דורי הייתה ממש כייפית ואני מקווה שימשיכו להפעיל אותה. אני ממליץ ממש להיות בה. היה כיף לשמוע את הסיפור של סבתא וזה סקרן אותי מאוד. מאחל לסבתא בריאות והצלחה!