מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שבחרתי לכתוב עליו את עבודת מעורבות חברתית הוא על סבא שלי מצד אמא שלי.

בחרתי לשתף את סיפור החיים שלו, כיוון שלסבא שלי היה עבר צבאי מאוד עשיר. הוא שירת בצבא קבע, ולאחר מכן עבד במשרד ביטחוני, עד שיצא לגמלאות. כיום הוא בן שמונים ותשע. הסיפור משלב בתוכו שלושה נושאים מרכזיים :עלייה, שירות צבאי ומקצוע.

חלק א: ממצרים ישראל.

סבא שלי עמנואל נצר נולד באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1931.משפחתו של סבא שלי היגרה מיוון למצרים.

סבי גדל וחונך בעיר אלכסנדריה שבמצרים. אביו רשם אותו ללימודים במוסד חינוכי של נזירים, שם למדו הכל בצרפתית. לאבא של סבי הייתה חנות בשוק, והוא רצה שהוא יעזור לו בחנות במקום ללכת  לבית ספר, אך הדוד של אביו של סבי, הסביר לו שהוא חייב לסיים את הלימודים, ורשם אותו לבית ספר התיכון שם השלים את השכלתו. לקראת סוף לימודיו בתיכון, הגיע למשפחתו של אבי שליח מהארץ בשם הררי, כדי לדבר עם אביו, ואמר שהוא מארגן קבוצה של צעירים שיעלו לארץ. סבא שלי מאוד רצה, אבל אך אביו לא כל כך אהב את הרעיון. לבסוף הוא הצליח לשכנע אותו, וכך לפני עלייתו לארץ ,הוא נשלח לצרפת שם למד חקלאות במשך שלושה חודשים. בתום שלושת החודשים, סבי קיבל צו גיוס ,עזב את הכל ועשה עלייה לארץ על מנת להתגייס לצבא.

חלק ב: שירות צבאי.

כאשר סבי עלה לארץ בשנת 1950, הוא היה בן שמונה עשרה, הוא גוייס לצבא, ועבר טירונות שנמשכה שלושה חודשים, ושובץ לחיל האוויר. הוא וחבריו היו חיילים בודדים, אך למרות הקושי הוא מאוד נהנה מהשירות הצבאי ותרומתו למדינת ישראל. בשירותו הצבאי עבד בעיקר על מטוסי מוסטנג. התפקיד שלו היה נשק אומן (מטפל בנשק ). בינתיים הוא המשיך להצטיין בעבודתו, וקודם לדרגת רס"ב ,שלושה כוכבים. לאור התקדמותו בתפקיד, הוא נבחר יחד עם קצין נוסף בשם דקל,  לטוס לארה"ב לבסיס של חיל האוויר האמריקאי בצ'יינה לייק, איזור מדברי ,שם קיבל הכשרה מקיפה, לטיפול בנשק מונחה, במשך תשעה חודשים. אך לפני נסיעתו , סבי פגש את מזל, סבתא שלי, והם התחתנו בשנת 1958 ועברו להתגורר בנצרת עלית.

ג. עיסוק במקצוע

סבי מתאר את תקופת הלימודים שלו בארה"ב כמאוד מהנה וחווייתית, למרות האינטנסיביות של הלימודים. במשך השבוע הם למדו ובסופי שבוע התארחו בביתם של משפחות יהודיות שהזמינו אותם לארוחות שבת. בנוסף, המדריכים שלהם לקחו אותם, לטיולים באתרים שונים כולל מפלי הניאגרה. סבי זוכר את הטיול הזה כחוויה מהנה ביותר. לאחר שתקופת הכשרתו הסתיימה הוא נסע לצפון, במטרה לעשות ניסויים בנשק מונחה, ושם הוא פגש המון אנשי מקצוע מאותו תחום, והתיידד איתם. קרוב לתקופת שחרורו של סבי מהצבא הוא קיבל שתי נקודות מהרמטכ"ל (פעם הייתה מערכת ניקוד שהיא כמו אות הוקרה לתפקידים מוערכים שמעלה את השכר).

בשנת 1982 סבי השתחרר מהצבא לאחר שירות של שלושים ושתיים שנים. בתום שירותו, הוא קיבל הצעת עבודה ממשרד ביטחוני, והמשיך לעבוד שם במקצוע תיעוד בחינה (למצוא טעיות ופגמים בתוכניות של המהנדסים ולדווח עליהם). הוא עבד שם במשך מספר שנים, עד שהחליט שהגיע הזמן לצאת לפנסיה. את הזמן שלו בפנסיה הוא מבלה עם סבתי ועם כל ילדיו ונכדיו.

הזווית האישית

עידו: נהניתי מאוד לעבוד עם סבי על העבודה הזאת. למדתי המון על העבר שלו, גיליתי דברים חדשים, ראיתי תמונות ושמעתי סיפורים מעניינים, וממש נהניתי לראות את סבא וסבתא שלי שוב. נפגשנו לאחר המון זמן בגלל המצב שאנחנו חיים בו עכשיו. העבודה הזאת הייתה חוויה מרעננת ושונה משאר העבודות שבית הספר נתן לנו, לכן נהניתי מאוד.