מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של סבא אלכס בניצקי

אהבתי מאוד את ילדותי, היו לי הורים, סבים וסבתות מאוד חמודים והם עשו הכל כדי שאהיה מאושר.

כשהייתי ילד קטן מאוד אהבתי לקרוא ספרים, אך היה בעייתי למצוא ספרי ילדים בחנויות כי כל הספרים היו בשלטון העם. יכולנו למצוא ולקנות ספרים מעניינים רק בשוק השחור באחד היערות ליד העיר. היה נורא מסוכן להיכנס אליו. למרות זאת, כמה פעמים בחודש ביקרתי בשוק וקניתי שם ספרים שאהבתי. בנוסף קיבלתי מאבא היקר שלי, מישה את המתנה האדירה ליום הולדתי העשירי: עשרים ספרים מסדרת "הרפתקאות ומדע בדיוני".

בילדותי גם אהבתי ללכת ליער לחפש ולאסוף פטריות שמאוד אהבתי לאכול, אך יותר כיף מלאכול היה דווקא לחפש ולקטוף אותן. עד עכשיו כל חורף אני נוסע לקטוף פטריות. בישראל יש המון מקומות יפים ועשירים בפטריות שאני כל כך אוהב.

עד כיתה ו' גרתי עם ההורים שלי בחדר קטן בדירה משותפת עם עוד שש משפחות. לכל המשפחות היה חדר שירותים אחד קטן, אמבטיה אחת ומטבח אחד וכתוצאה מכך למקומות האלה תמיד היה תור ארוך. החלום שלי באותו רגע היה שיהיה לי חדר נפרד משלי בדירה אישית של המשפחה. יום אחד אבא שלי, מיכאל, שמע על ההזדמנות הנדירה לקנות דירה משלנו. בצער רב הוא מכר את המכונית האהובה עליו כדי שיהיה מספיק כסף לתשלום ראשון עבור הדירה. כעבור שנה התגוררנו בדירה החדשה שלנו וכך הגשמתי את חלומי לגור בחדר משלי.

החג האהוב עלי שחגגנו אותו כל המשפחה ביחד היה נוביי גוד, ראש השנה האזרחית. החגיגה הייתה מתחילה ב-31 לדצמבר בחצות הלילה וברוב המקרים הייתה מסתיימת בשלוש-ארבע לפנות בוקר. על השולחן תמיד הופיעו שלושה מאכלים עיקריים:

המאכל האהוב עליי היה סטודן. הכינו אותו מעצמות ובשר של בקר ועוף. צריך לבשל אותו על אש קטנה כמה שעות טובות עד שהבשר ממש מתרכך ומתפרק. אחרי שהמרק מתקרר מוסיפים אליו שום קצוץ, מלח ופלפל שחור לפי טעמו של הבן אדם המכין אותו, שופכים לקערות ומכניסים למקרר לכל הלילה. למחרת בבוקר מוציאים את המאכל מהמקרר ובודקים האם הוא הפך לג'לי. אוכלים אותו בתוספת חרדל חריף או חזרת.

המאכל השני שאהבתי לאכול היה דג מלוח ב"מעיל פרווה". חתיכות של דג מלוח מכוסות בשכבות של תפוח אדמה, גזר וסלק מבושלים ומגורדים, ביצה קשה מגורדת והרבה מיונז בין השכבות.

המאכל השלישי והחשוב ביותר בנוביי גוד היה אווז אפוי בתנור עם תפוחי עץ בתוכו.

המאכלים האלה היו על השולחנות בכל בית בברית המועצות בחגיגת נוביי גוד. לקינוח אכלנו עוגה בשם נפוליאון: שש שכבות של בצק עלים ובין השכבות קרם טעים מאוד! ועל העוגה אגוזי מלך מפוררים.

הסמל של נוביי גוד הייתה קלמנטינה. היו מביאים את הקלמנטינות מגאורגיה וזה קרה רק בחורף לפני חגיגות של נוביי גוד. עד היום כשאני מריח קלמנטינה עומדת מול העיניים שלי תמונה של הבית עם שולחן ערוך לחג, עץ מקושט וריח של קלמנטינה.

החג השני האהוב עליי היה בשמיני למרץ: יום האישה הבינלאומי!

הבנים היו חייבים לתת לבנות וכמובן שגם לאמהות פרחים מיוחדים בצבע צהוב  שקראו להם מימוזה או טוליפים אדומים שגם אותם היו מביאים מגאורגיה.

אתם תשאלו: למה? התשובה היא פשוטה מאוד. בגאורגיה מזג האוויר היה יותר חם ופירות, ירקות ופרחים צמחו לפני כל המקומות האחרים בברית המועצות. בחג הזה אכלנו את הסלט בשם מימוזה שהיה עשוי מכל כל מני דברים טעימים ומכוסה בחלמון של ביצה קשה והוא בצבע צהוב בדיוק כמו פרח מימוזה.

הזוית האישית

שקד: אני בתור הילד המתעד את הסיפור מאוד נהנתי מהפרויקט, כי הכרתי את סבא שלי יותר טוב והתעניינתי מאוד בדבריו ובסיפוריו.

סבא אלכס: גם לי בתור סבא היה נעים מאוד שהנכד שלי הכיר אותי יותר טוב. הייתה לי הפתעה – לפני המפגשים שלנו חשבתי שאי-אפשר לאהוב את הנכד שלי יותר מעכשיו, אבל התברר שאחרי המפגשים האלה התאפשר לאהוב אותו אפילו יותר.