מאגר סיפורי מורשת

מה זה פרהוד?

פַרְהוּד זהו השם לפרעות הקשים שהמוסלמים העיראקים עשו ליהודים בבגדאד, בירת עיראק. זה  קרה בחג השבועות ו' בסיוון-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. היה טבח ביהודים, רצחו אותם בפוגרום אכזרי.

סבתא מאירה גושן מספרת לעמית את הסיפור על אימא שלה שעברה את פרעות הפרהוד בעיראק:

תולדות סבתא רבתא, כרמלה

סבתא רבתא כרמלה, בת רביעית למשפחה בת שבעה אחים נולדה בעיראק בעיר בגדאד. היא למדה בבית הספר אליאנס. לאבא שלה הייתה חנות נעליים בבגדאד. הם גדלו בבית גדול והיו מאוד עמידים, היה להם בית גדול מאוד עם עלית גג ושם הם היו ישנים בימים החמים. היה להם מרתף גדול ושם היו שומרים צנצנות של ריבות מפירות טריים שאימא של סבתא רבתא הייתה מכינה בעצמה. הם גדלו בבית חם ואוהב.

היחסים עם המוסלמים בעיראק לפני פרעות הפרהוד

היהודים חיו עם המוסלמים ביחסי שכנות טובה מאוד. הם לא הרגישו פחד. בבית של סבתא רבתא הייתה עוזרת בית מוסלמית ובחנות של המשפחה, עבדו איתם מוסלמים והיו נאמנים מאוד. היהודים בעיראק הגיעו לתפקידים ולמשרות בכירות מאוד בעיראק ובממשלה. היו מנהלי  בתי ספר, מנהלי בנקים ואפילו בתפקידים בכירים במשטרה.

מאורעות הפרהוד 1941

בחג השבועות ו" בסיוון תש"א 1941, כל בני המשפחה של סבתא רבתא, לבשו בגדים לבנים כמיטב המסורת של היהודים ללבוש לבן בחג השבועות ויצאו לבית הכנסת. אימא של סבתא רבתא נשארה בבית להכין את מטעמי החג. אנחנו הילדים שיחקנו מחוץ לבית הכנסת, כאשר פתאום אספסוף של מוסלמים, התחילו להכות את היהודים בגרזנים. בזזו ושדדו מהם את התכשיטים. גברים נשים וילדים נרצחו.

סבתא רבתא ילדה בת תשע, רואה את כל המראות הקשים האלה ורואה את אבא שלה מדמם. היא רצה הביתה לספר לאימא מה שקרה. הם נכנסו הביתה ונעלו את הדלתות מפחד שיגיעו אליהם הביתה.

בערב הגיעו אליהם שוטרים וסיפרו שאבא של סבתא רבתא נרצח וקברו אותו בקבר אחים. באותו יום נרצחו 179 יהודים וקברו את כולם יחד "קבר אחים".

החיים בעיראק אחרי מאורעות הפרהוד

החיים כבר לא היו אותו הדבר. היהודים הרגישו פחד ושנאה. פיטרו אותם ממקומות העבודה ולא נתנו להם להתקדם. אימא של סבתא רבתא, שהתאלמנה, הייתה צריכה לטפל בשבעה ילדים קטנים לבד ולא יכלה להמשיך לנהל את חנות הנעליים.

ארועי הפהרהוד הביאו לצמיחה של פעילות המחתרת היהודית. אח של סבתא רבתא הצטרף למחתרת ועזר ליהודים רבים לעלות לארץ ישראל, דבר שהוביל לתהליך עליית יהודי עיראק בצורה לגלית, במבצע שנקרא מבצע "עזרא ונחמיה".

מבצע "עזרא ונחמיה"

בשנת 1950 החליטה המשפחה של סבתא רבתא לעזוב את עיראק ולעלות לארץ ישראל. הם השאירו את כל הרכוש והירשו להם לעזוב רק עם מזוודה אחת קטנה לכל אחד ורק עם בגדים ללא כסף ותכשיטים.

החיים במעברות בישראל

כשהמשפחה הגיעה לארץ ישראל מיד העבירו אותם למחנה מעבר ששמו "שער עלייה", שנמצא ליד העיר חיפה. שם בדקו את המסמכים שלהם ואת מצב הבריאותי. אחר כך ריססו אותם בחומר חיטוי הנקרא די.די.טי (רעל שעלול לסכן את הבריאות). קבלת הפנים הזו זכורה לסבתא רבתא כטראומה קשה מאוד. הם הרגישו כאילו הם מצורעים.

התנאים במעברות היו קשים ביותר, מחסור במתקנים, מזון דל שהוכן במטבחים מרכזיים. הינו מנותקים מהארץ ובעצם מנותקים מהאוכלוסייה, כי המעברות היו מחוץ לעיר. היו קשיי שפה. הוותיקים שהיו בארץ, הרגישו עליונות על העולים החדשים. אמרו לנו לחפש עבודה מחוץ למעברות, כתוצאה מכך ישבנו באוהלים חודשים, מבלי לעשות דבר מדוכאים וחסרי אונים. שירותים ומקלחות היו מחוץ למקום המגורים ושימשו מספר רב של משפחות ביחד. אנחנו עזבנו אורך חיים טוב, רכוש רב, במעמד חברתי גבוה והמעבר היה מאוד קשה, היה קשה לנו להתרגל לחיים במעברה, חיים ברמה ירודה משמעותית מזו שהייתה לנו בעיראק.

זהו צילום של הגלעד שעמד על קבר האחים של הנרצחים, אזור כראג' אל-נהד'ה, בגדאד. הגלעד הוסר ובמקום עומד מגדל משרדים (ויקיפדיה)

הזוית האישית

עמית גושן: היה מאוד מרתק להקשיב לסיפור של סבתא רבתא. הפרהוד הוא פרק חשוב בהסטוריה שלנו.