מאגר סיפורי מורשת

שמי גילי פרץ, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה בחרתי לתעד את סבתי שושנה, אימא של אמי, אפי.

שושנה אלון נולדה בפרס בשנת 1945 בכפר קטן שנקרא יזאד. בת שניה לדוד וטאוס, הורים ל- 11 ילדים.

סבתא שושנה גרה בבית קטן בכפר. הבית שלהם היה בנוי מבוץ. היא כאמור הילדה השנייה מבין 11 ילדים. היא הייתה מטפלת באחיה ועוזרת לסבתא טאוס, אימא שלה, במטלות הבית. סבתא שושנה היתה יורדת לנהר לכבס את הבגדים של כל המשפחה. זה היה תפקיד מאוד חשוב ולא קל. המים בנהר היו קרים ולפעמים היה סחף של המים והיא הייתה מפחדת אבל ממלאת את התפקיד שלה ברצינות רבה. לא היו להם משחקים, הם היו עסוקים כל היום בלטפל באחים ולעזור להורים.

כשהיתה בת 12 עלתה לארץ ישראל במטוס ביחד עם כל משפחתה. הם הגיעו לארץ הקודש. הביאו אותם לשכונת אליהו למעברה בעיר בית שאן. סבתא מספרת: "בהתחלה גרנו בבית שעשוי מאסבסטונים. בקיץ היה לנו מאוד חם ובחוף היה לנו מאוד קר. היינו מחממים בעזרת אש קטנה ועליה אימא שלי היתה מבשלת לנו ירקות כמו לפת וסלק ומכינה לנו מרק חם כדי שנשבע. היה לנו מאוד כיף ושמח ביחד, מעולם לא הרגשתי שחסר לי משהו. קיבלתי המון חום ואהבה מההורים שלי ומהאחים שלי. מהמעברה בבית שאן הגשמנו את החלום הכי גדול שלנו – עברנו לבית בעיר ירושלים. את חלק מהבית הפכנו לחנות ירקות כדי שנוכל להתפרנס.

למדתי בבית ספר רק עד כיתה ו'. הייתי צריכה לצאת לעבוד ולעזור למשפחה שלי. מאוד אהבתי ללמוד. הצטיינתי בחשבון כי עבדתי עם אבא שלי בחנות ירקות אז ידעתי לעשות חישובים בעל-פה. מעולם לא עזבנו את הבית של ההורים. היינו קמים בבוקר, מסדרים את הבית, דואגים לאחים הקטנים שילכו ללמוד ויצליחו ויהיו חכמים וחרוצים. מעולם לא הייתי בשום תנועת נוער, זה לא היה נהוג אצלנו במשפחה באותה תקופה. לא הייתי בצבא ולא בשירות לאומי.

כשהייתי בת 18 התחתנתי עם סבא יאיר. סבא יאיר ואני בני דודים. אימא שלו ואבא שלי אחים. מאז שהייתי ילדה קטנה, חלמתי להתחתן אתו, אהבתי אותו מאוד. התחתנו באולם ספורט בעיר קריית מלאכי, שם סבא גר בצעירותו. הייתה לנו חתונה שמחה ויפה כולם עזרו לנו לסחוב כסאות ושולחנות לאולם ספורט. בסוף החתונה היינו צריכים לסדר הכל כי בבוקר הגיעו התלמידים.

אחרי שהתחתנו גרנו בקריית מלאכי ונולדו לנו שם שלושה ילדים: סמדר, אלי ויריב. כשהייתי בהריון של אימא שלך, אפי, עברנו לגור בעיר רחובות וגם אסף הבן הצעיר שלנו נולד שם. כל החיים חלמתי לגור ליד ההורים שלי ולחזור לגור בירושלים, ובאמת בשנת 1984 עברנו לגור בשכונת רמות בירושלים. במהלך השנים עברנו שלוש דירות ברמות. יש לי ולסבא חמישה ילדים מקסימים וברוך ה' יש לנו 15 נכדים ונינה אחת ועוד אחת בדרך. אנחנו אוהבים לחגוג ביחד שבתות.

לפני חמש שנים סבא יאיר נפטר ואני נשארתי לבד בבית שלנו, אבל בזכות הילדים, הכלות, החתנים והנכדים שלי שאני כל כך אוהבת, אני לא מרגישה לבד אף פעם. אני אוהבת לבשל למשפחה שלי ולראות את כולם נהנים. אני אוהבת להתפלל וללכת לכותל. בעיסוקי כל השנים טיפלתי בילדים. אני מאוד אהבתי את כל הילדים שטיפלתי בהם, בשבילי כל ילד שבא אלי נכנס לי ללב והיה כמו ילד שלי. היום אני בגמלאות, אני הולכת למועדון קשישים בשכונה, אנחנו נפגשות שם חברות, עושות התעמלות ויוצאות לטיולים לקברי צדיקים ביחד.

חפץ יקר ללבי 

אימא שלי, זכרונה לברכה, העבירה לי קמע עתיק שעבר מדור לדור וכל מי שהלכה ללדת לקחה איתה את הקמע שיהיה לה לידה קלה. לפני כמה שנים הקמע נעלם ואנחנו לא מוצאים אותו.

הזוית האישית

סבתא שושנה: מסר שלי אליך, גילי נכדתי המתוקה, שתמיד תחשבי טוב ותקשיבי בקול ההורים שלך שלא תפחדי משום דבר. אלוקים שומר עליך בכל מקום שבו את נמצאת. אני מאחלת לך בריאות תמשיכי להיות ילדה שמחה עם לב גדול שדואג לי ולכל המשפחה. אני אוהבת לבוא אליך בשבת ולבלות איתך, כי אין כמוך נכדה מתוקה שלי. אוהבת אותך, סבתא שושנה.