מאגר סיפורי מורשת

שמי ישעיהו סול סטוקר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי יונתן פורטי, יחד אנו מעלים סיפור על מורשתו של יונתן אל מאגר המורשת של התכנית.

שני סיפורים קצרים

ברצוני לפתוח עם סיפור על הסבא שלי, אריה לייב סטוקר ז"ל (באנגלית: לואיס סטוקר) שהוא הסבא רבא-רבא של יונתן. כשלמדתי בחטיבה בארה"ב, נסענו בבוקר לבית הספר היהודי באוטובוס של מדינת ניו יורק, אבל בערב, בגלל שלמדנו עד שעה 18:00 (ובתי ספר ממלכתיים למדו רק עד שעה 15:00), כבר לא היו אוטובוסים מטעם המדינה. לכן ההורים היו צריכים לאסוף אותנו בעצמם במכוניות שלהם. כמה משפחות ארגנו יחד "קאר-פול" (car pool), שכל יום הורה אחד מסיע את כל הקבוצה. ההורים שלי היו עסוקים באותן שעות, ולכן הסבא שלי, אריה לייב סטוקר ז"ל, התנדב להסיע אותנו ערב אחד בשבוע, כי הוא כבר היה פנסיונר ולכן הוא היה פנוי. אני קראתי לסבא שלי "gramps" (סבאל'ה באנגלית) אבל החברים שלי כינו אותו "coach" (מאמן). אני חושב שהוא אהב את הכינוי והיה מאוד רוצה לפגוש את יונתן (אבל הוא נפטר הרבה לפני שיונתן נולד).

עוד סיפור קצר, הפעם על האבא שלי ז"ל, מאיר סטוקר, שמכונה "זיידי". אבא שלי ז"ל התנדב לשרת בחיל הים האמריקאי במלחמת העולם השנייה (בגיל 17!). הוא לחם בגבורה בכמה קרבות נגד היפנים, בפלישות לכמה איים. אחרי המלחמה, בגלל ששירת בצבא, הוא קיבל הלוואת לימודים מהמדינה ולמד תואר ראשון ושני בהיסטוריה. בשנות ה-50 של המאה הקודמת, לפני שהוא התחיל לעבוד כמורה בתיכון, הוא בא לישראל לביקור. היו לנו פעם תמונה שלו עובד בקיבוץ, אבל לצערי התמונה אבדה. אילו היה מחליט אז להישאר בישראל, כנראה לא היה פוגש את אימא שלי ואני לא הייתי נולד (ולכן גם לא יונתן).

השורשים של יונתן

הנושא של תוכנית הקשר הרב דורי השנה (תשפ"ג) הוא "חלומות". אני בחרתי להתמקד בחלומות של אבותיו ואמותיו של נכדי, יונתן פורטי, ולסקור מה שמם, איפה הם גרו, ומה הם איחלו וחלמו לצאצא שלהם (שכמובן, הם לא הכירו, כי הוא לא נולד בחייהם) יונתן.

למה חשוב ללמוד על השורשים שלנו? יונתן לא נפל מן השמים – הוא עלה שצמח על עץ גבוה וחזק, ולכן חשוב לו לדעת משהו על העץ שלו. נושא זה חשוב ולא-חשוב בו זמנית. הוא חשוב כי בלי שורשים, אנחנו לא יכולים לצמוח. אבל מצד שני, אסור לתת חשיבות יתירה לשורשים שלנו. יונתן לומד בבית ספר שנקרא על שם "רועי קליין" ז"ל. רועי הקריב את חייו כדי להציל את חבריו לנשק. הוא לא בדק קודם מי אשכנזי ומי ספרדי, מי מקיים מצוות ומי לא, מי נולד יהודי ומי התגייר. הוא הקריב את חייו כדי להציל את פקודיו רק בגלל שהם משרתים אתו יחד בצה"ל כדי להגן על מדינת ישראל. לכן, הנושא של השורשים שלנו חשוב, אבל אין להגזים לגביו.

יונתן גר בנתניה, שם הוא גם נולד. הוא תלמיד בכיתה ה' בבית ספר "רועי קליין". אני מניח שיונתן מחשיב את עצמו כילד ישראלי טיפוסי – הוא אוהב לשחק כדורסל, לאכול צ'יפס ושניצלונים, לפגוש חברים, והוא אוהב את אחיו הגדול, אחותו הקטנה וההורים שלו. מן הסתם הוא גם חושב שההורים שלו הם גם ישראלים טיפוסיים. שניהם נולדו בארץ, אביו אבי בנתניה ואמו אלישבע (בתי) ברעננה. אבל מכאן והלאה דברים מתחילים להסתעף.

ליונתן יש שתי סבים ושתי סבתות, שלוש סבתות גדולות (רבתא) וסבא רבא אחד (שיחיו). למטה נמצא ציור של עץ המשפחה שלי שאמי אלישבע יצרה במיוחד עבור חיבור זה.

עץ המשפחה של יונתן פורטי

אבא שלי ז"ל (יונתן קרא לו "זיידי") נהג לומר שכשהוא היה ילד, היה נדיר שלילד יהיה ארבעה סבים וסבות בחיים, ועוד יותר נדיר שהיה לו אפילו סבא רבא או סבתא רבתא אחד בחיים. באותם ימים, תוחלת החיים הייתה הרבה יותר קטנה, בגלל מחלות, מלחמות ורדיפות. יש מזל גדול שאנחנו חיים כאן ועכשיו במקום שם ואז.

עם ישראל הוא עם של מהגרים, והדור של הסבים של יונתן לא יוצא דופן בזה. סבא אחד נולד בפרס והשני בארה"ב. סבתא אחת נולדה בבוכרה והשנייה בארה"ב. לכן, ברמה של שתי דורות מעל יונתן הוא רבע פרסי, רבע בוכרי וחצי אמריקאי. כבר רואים את קיבוץ הגלויות של עם ישראל שמתממש בזמננו!

נעשה הפסקה לתרגיל מתמטי קטן שקשור לענייננו. בדור הראשון יש אדם אחד (יונתן). בדור שמעליו יש שני אנשים (ההורים שלו), ובדור שמעליהם (סבא וסבתא) יש ארבעה אנשים. רואים שכמות האנשים בכל דור מכפיל את עצמו בשתים: 1,2,4,8,16. זה נקרא גידול אקספוננציאלי (exponential growth). כותבים את במספרים כחזקה של שנים: 21=2, 22=4, 23=8, 24=16. במחשבים קוראים לחזקה "מספר הביטים" ולכן במספר 16 יש 4 ביטים. בגלל שבייט אחד מוגדר כ-8 ביטים, ב-16 יש חצי בייט אחד.

נלך עוד דור אחורה. כמו שראינו למעלה, בדור הזה (שלוש דורות מעל יונתן) יש שמונה אנשים, וחמישה מהם עדיין בחיים. כשחושבים על זה, איזה  מזל שהמשפחה שלו יצאה מן המקומות האלו, כי היו בכולם אנטישמיות, רדיפות, מלחמות, וכו', אבל כאן בישראל יש לנו מדינה משלנו, עם חופש לעשות כל מה שמתחשק לנו. רק בישראל יונתן יכול לשחק כדורסל בקבוצה העירונית בליגה קטסל  ב'!

נלך עוד דור אחורה (וכאן נסיים). זה הדור של הסבים והסבות שלי (סבא רבא רבא של יונתן). יש כאן 16 אנשים בדור הזה. שניים נולדו באוקראינה, ארבעה בפולין, שניים בגרמניה, ארבעה בפרס וארבעה בבוכרה (כמו שרואים בציור). לכן, יוצא שיונתן הוא ממוצא: 25% פרס (מצד סבא שמואל), 25% בוכרה (מצד סבתא זינה), 25% פולין (מצד סבתא שרי וסבא ישעיהו), 12.5% גרמניה (מצד סבא שרי) ו-12.5% אוקראינה (מצד סבא ישעיהו). בשברים זה יוצא: 1/4 פרס (מצד סבא שמואל), 1/4 בוכרה (מצד סבתא זינה), 1/4 פולין (מצד סבתא שרי וסבא ישעיהו), 1/8 גרמניה (מצד סבא שרי) ו-1/8 אוקראינה (מצד סבא ישעיהו).

כל האנשים האלו חלמו שיחיו במדינה יהודית שלהם אבל אף אחד מהם לא זכה בזה בעצמו. אבל הם בטח שמחים שיונתן כן זכה להגשים את החלום שלהם.

המשפחה המורחבת

הזוית האישית

יונתן: היה לי מאוד כיף לכתוב את הסיפור עם סבי. זה היה מפתיע, מלהיב, מצחיק ועוד אני מניח שגם לסבי היה ככה.

סבא ישעיהו: היה לי כיף גדול לעבוד יחד עם יונתן, ללמוד איתו על השורשים שלו (שרבע מהם הם גם השורשים שלי!).