מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה קורנפלד, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי אהובה שגב.  סבתי אהובה, לבית רזניק, נולדה בשנת 1946 באיטליה בעיר רומא בירת איטליה.

סבתא אהובה מספרת על עליית משפחתה מאיטליה לישראל

היא עלתה עם הוריה לישראל בשנת 1947, כשהייתה תינוקת בת שנה, כך שסיפור העלייה מוכר לה מסיפורי הוריה. סבתא אהובה סיפרה על אביה, שהיה פעיל ציוני: "אבי היה ממארגני הבריחה ופעיל הנוער הציוני באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. באיטליה הוא היה שנתיים בתפקיד של אחראי על העלייה הבלתי לגלית לארץ. הוא אירגון את הפליטים היהודים שהגיעו לאיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה ובסיום תפקידו עלינו לארץ יחד איתו. כשעלינו לארץ, הגענו ישר לקיבוץ ניצנים. זה היה קיבוץ של הנוער הציוני ושם אבי נלחם במלחמת השחרור ואף נלקח לשבי במצרים."

קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות

עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, פלשו כוחות הצבא ללחום בישראל, תחילה, כבשו את יד מרדכי ובהמשך תקפו את קיבוץ ניצנים.  ילדי קיבוץ ניצנים פונו ברגל לכיוון באר טוביה, בקיבוץ נשארו הגברים שלחמו בגבורה, עם מעט מאוד כלי נשק, מול הצבא המצרי שהיה מצוייד וחמוש. בקרבות אלו רבים מלוחמי ניצנים נהרגו בקרב, ובתאריך 7 ביוני 1948, נכנעו יתר הלוחמים לכוח המצרי ונפלו בשבי. סבא רבא שלי, אביה של סבתא אהובה נלקח אף הוא בשבי המצרי.

את ילדותה עברה סבתי אהובה, בקיבוץ ניצנים, כפי שהיא מספרת: "גדלתי בקיבוץ ניצנים בחברה של ילדים בגילי, בטבע עם פינת חי ומשחקים, חיים מאושרים ובריאים".

 מאלבומה של סבתא אהובה – תמונת ילדות

סבתא אהובה סיפרה לי שכשהייתה בת חמש, נסעה עם משפחתה לארגנטינה, במסגרת עבודתו ופעילותו של אביה: "בגיל חמש טסנו במסגרת הסוכנות היהודית והנוער הציוני לשליחות של ארבע שנים לארגנטינה. בארגנטינה, אבי אירגן את הנוער לעלייה לארץ לקיבוצים של הנוער הציוני והעלה רבים מהם ארצה. מתקופה זו אני זוכרת מעשי אנטישמיות נגד היהודים שאפילו בתור ילדה הרגשתי אותם".

המסורת במשפחתה של סבתא אהובה

סבתא אהובה מספרת שבילדותה הייתה מסורת מיוחדת ושמו דגש על חגיגת החגים היהודיים: "תמיד חגגנו עם המשפחה לפי המסורת שהורי הביאו מהבית: עם המאכלים המיוחדים, התפילות, ההליכה לבית הכנסת והשירים". המסורת סימלה את המשך החיים היהודים, שהיו להם בבית ההורים והעבירו לנו הילדים ואנחנו ממשיכים באותה מסורת. המסורת הייתה המשך של הדור שלהם לדור שלנו, מסורת של ימי שישי ושבת ושל כל חגי ישראל".

אחד המאכלים שהיו נוהגים לאכול  בערבי שבת ובחגים היה מרק העוף. סבתא אהובה, הכי אוהבת מרק עוף עם אטריות. היא מספרת שבחגים היה נהוג לאכול במשפחתה, מרק עוף עם קרפלך ובפסח עם קניידלך. מרכיביו היו: עוף, מים, גזר, בצל, שורש פטרוזיליה וסלרי. סבתי אהבה מרק זה במיוחד.

הפמוטים בביתה של סבתא אהובה

בבית סבתי ישנם פמוטים מכסף ותמונות של סבא וסבתא שלי משני הצדדים שקיבלנו העתקים מהמשפחה מארגנטינה. הפמוטים הם חפץ יקר ערך בבית סבתי. אלה פמוטים מאוד יקרים, ומסמלים עבורה את מסורת הדלקת נרות השבת, שהועברה מבית ההורים. הפמוטים סימלו את המסורת שבה גדלו בבית ילדותם. התמונות של סבא וסבתא משני הצדדים יקרות לה במיוחד, כי הן האזכור היחיד של ההורים שלה.

הזוית האישית

הילה קורנפלד: כשקיימתי את הראיון עם סבתי, נהניתי מאד ולמדתי דברים חדשים על המשפחה שלי, למדתי גם הרבה דברים חדשים על סבתא והמשפחה שלה. החלק שהכי אהבתי בסיפור הוא הסיפור על הפמוטים שעוברים מדור לדור במשפחה והתמונות. שמחתי לשמוע גם על המאכלים המיוחדים שסבתא הכירה לי מפני שאני אהבתי לשמוע מה היה לסבתי בבית בילדותה.