מאגר סיפורי מורשת

שמי גבי גילון, בתאריך 26 במרץ, שבוע לאחר פרסומו של סיפור זה, אחגוג 75 שנה.

נולדתי בבודפשט, הונגריה, אחרי מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי, שנה לפני קום המדינה כבן זקונים שלישי להורי.

השואה

אחי הבכור שנולד אחרי פרוץ המלחמה, שרד בעור שיניו, בהיותו בן ארבע, את תקופת גטו בודפשט שהייתה יחסית קצרה עד שחרורה מהנאצים, אך החיים של היהודים שאולצו להעתיק את מגוריהם לתחומה היו בלתי אנושיים וגבו קורבנות רבים מבין חוסיה כולל אחותי שנולדה מספר חודשים קודם ולא שרדה.

תלאות השואה הטביעו את חותמם על שאר בני המשפחה שחלקם ניספו באושויץ. מאורעות השואה נדחקו, אך לא נשכחו ולא עלו בשיח במשפחה, כך גם שהות אבי ז"ל במחנות עבודה ותעוזתו כפי שנודע לימים אחרי שנים רבות לברוח ולחזור לבודפשט עם שחרורה מהנאצים.

השלטון הקומוניסטי ועזיבת אחי פטר

תקופת השלטון הקומוניסטי בהמשך לא היטיבה עם גורל המשפחה שלנו שנושלה מנכסיה והפחד מהשלטונות שלט בהלך הרוח של כולם.

אחי פטר, שהיה מאד דעתן ומודע ליהדותו וערכי החופש והליברליות – סבל רבות עקב כך בנערותו. בעת  המרד בהונגריה נגד הקומוניסטים בשנת 1956, ניצל את ההזדמנות כשהגבולות היו פרוצים וברח לארצות הברית בגיל 16. שם חי את חייו והקים את משפחתו. קשרינו אף פעם לא נותקו וביקוריו בארץ היו רבים ככל שהתאפשרו.

הקשר הנפשי בינינו והמשפחות שלנו היה חזק מתמיד, עד יום פטירתו לאחרונה ובהמשך עד היום.

העלייה לארץ

בהיותי בן חמש, אבי נפטר באופן פתאומי מסיבוכי מחלה חריפה. השכול היכה במשפחתנו קשות, למעשה זיכרונות ילדותי החלו רק מהערב האחרון שראיתי את  אבי בחיים. אמי לא התאוששה מהאבל עד שעזבנו את הונגריה כעבור חמש שנים. הייתי בן 10 כשעלינו ארצה.

בהגיעי ארצה עם אמי, קשיי הקיום והפרנסה הביאו לכך שגדלתי והתחנכתי בעזרת עליית הנוער בפנימייה. תחילה בכפר סבא ב"עלומים".  היינו הולכים כל יום ברגל לבית הספר היסודי "אוסישקין" במושבה.

כעבור ארבע שנים כשסיימתי את לימודיי בבית הספר היסודי (אז היסודי היה עד כיתה ח'), הגעתי לכפר הנוער "הדסים" ושם סיימתי לימודי תיכון ותעודת בגרות במגמה ביולוגית כפי שהיה נהוג אז.

השירות בצה"ל ולימודי הרפואה

מסלול חיי, כמו כל אחד גם בימים אלה, היה בגיוס לצ.ה.ל למשך שלוש שנים. כבר אז הייתי משוכנע שברצוני להמשך בלימודים אקדמאים בתחום הרפואה.

בתקופת השירות הצבאי

עם שחרורי מייד התחלתי בלימודי רפואה. תחילה בחו"ל עד שהתקבלתי בהמשך לאוניברסיטת תל אביב, ממנה הוענק לי תואר דוקטור לרפואה עם סיום לימודי.

אני שמח לומר, כי איני מתחרט על הבחירות שעשיתי בחיי. זכיתי ליהנות עד יום זה מעיסוקי כרופא וכמומחה בתחום שבחרתי בכל השנים בהמשך. עזרתי וסייעתי  לאלפי מטופלים שלי ברבות השנים עד היום הזה.

רעייתי ומשפחתי

נקודת ציון חשובה בחיי הייתה כשהכרתי את רעייתי לעתיד יהודית ונישאנו כאשר הייתי עדיין סטודנט שנה חמישית.

בהמשך הקמנו משפחה וזכיתי לחיים מאושרים עד היום בחיק משפחתי שהתרחבה עם השנים.

נכון שלעיתים הייתה בי תחושה שלא הייתי ליד ילדיי בכל עת בגלל עיסוקי, אך תמיד הייתי מעורב בכל מה שהיה חשוב למשפחה.

במהלך החיים יש הרבה צמתים חשובים, בהם אדם נדרש לעשות בחירות והחלטות שיקבעו לעיתים לא רק את מסלול חייו, אלא את עיסוקו והגשמת תוכנותיו, חלומותיו. לא הכל בידינו, אך הצבת מטרות בחיים, דבקות בנאותות הבחירות והברירות שאנו עושים משפיעים לא רק עלינו אלא הרבה פעמים גם על משפחתנו.

סרטון תיעוד של סבא גבי:

הזוית האישית

איתי: נהניתי לחלוק את סיפור חייו של סבא גבי, לשתף את דעתי בנושאים הקשורים לו, ולראות את ההבדלים בין ילדותו של סבי לזו שלי – כאלו שלא יאמנו בעולמנו אנו.

גבי: היה לי מאוד מרגש, כי בעצם בפעם הראשונה חלקתי את זיכרונותיי עם נכדי. תחושתי שהצלחתי להעביר לא רק את השתלשלות האירועים במהלך חיי, אלא גם את השפעות של קורות המשפחה עליי ואווירת התקופות המטלטלות שליוו אותנו.