מאגר סיפורי מורשת

שמי אביטל פלק, אלו קורות משפחתי: משפחתה של סבתי מרים – אם אמי, חיה במושבה החקלאית היהודית יעקובלבו שברוסיה הלבנה, שנוסדה ב-1849 ע"י יהודים קנטוניסטים (1).

משפחת טורניאנסקי: סבה של סבתי-ישראל טורניאנסקי, אביה – ברוך פסח, אמה – חיה גיטל, דודים ובני דודים חיו במושבה זו.

בני משפחה נוספים חיו בעיירות בסביבה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הגרמנים העסיקו את יהודי האזור בעבודות כפיה. סבי – אליעזר, שירת בצבא הרוסי.

בתקופת ההגירה הגדולה עזבו רבים מבני המושבה את המקום והפליגו לאמריקה. הנשארים, ואיתם יהודי העיירות שבסביבה, נורו למוות במכרות הסיד ב- 26.7.1942.

לארץ ישראל הגיעו, לאחר מלחמת העולם הראשונה, רק ארבעה מבני המושבה, ביניהם סבתי, אחותה ובן דודה. הם הגיעו, אחרי מסע מפרך לחוף יפו ב – 18.11.1925.

בהגיעם לחוף הם קיבלו זריקות נגד טיפוס, עברו דיזינפקציה (2) (=חיטוי), ושהו בקרנטינה (=הָסגר).

סבתי – מרים מבית טורניאנסקי, וסבי אליעזר בן יהודה – קובלנסקי (מוצא המשפחה כנראה מקובל) התחתנו בבלארוס. שניהם ידעו עברית בבואם לארץ ישראל.

המשפחה גרה בצריף בשכונת מכבי בתל אביב בין השנים 1925 ל – 1935. בשנת 1934 הם קנו מגרש בחולות ובנו שם את ביתם – כיום רחוב ריינס בתל-אביב.

סבא אליעזר עבד בתחזוקת טרקטורים בחדרה, חלה בקדחת והחלים. אח"כ עסק בתיקון מכונות חקלאיות.

כל מוצאי שבת היו הוא וסבתי עובדים כל הלילה כדי שכלי העבודה יהיו תקינים ביום ראשון.

סבי היה "בעל קורא"(3) בבית הכנסת "תפארת צבי".

אליעזר מת בת"א ב – 1968. מרים מתה בת"א ב – 1981.

משפחתה של סבתי, אם אבי, חיה בברשד שבאוקראינה.

נחום גרינברג, אביה של סבתי, היה ציוני, משכיל ו"סופר נשכח" (דברי פרופסור דב סדן). חנותו בשוק היתה בית ועד לחכמים. הוא מת בברשד ב – 1.5.1933.

אשתו טובֶה, אם סבתי, נולדה ב – 1866. בימי מלחמת העולם השניה ברחה לקזחסטן עם בתה ונכדתה, שם מתה ונקברה ב – 1942.

סבתי, מִלכה, לבית גרינברג, נולדה בברשד ב – 1892, נישאה לסבי אברהם אובודובסקי , יליד טרסטניץ 1885. למשפחתו היה שם בית חרושת לסוכר.

ב – 1941 נכבשה ברשד על ידי הגרמנים והוקם בה גטו גדול. מ-7000 יהודים שהיו בה בתחילת המאה נותרו ביום השחרור כ-2000 בלבד.

מלכה ואברהם היו חברים בקואופרטיב הברשדאי לעליה לא"י "עבודה ומנוחה".

הם עלו לארץ ב – 1921, שניהם ידעו עברית.

המשפחה גרה משנת 1921 עד 1933 באוהלים וצריפים (היו חברים "אגודת יושבי אוהלים וצריפים").

ב – 1933 הם בנו בית ועברו לגור ברחוב יעבץ 17 ("מחנה ברנר").

אברהם היה איש תנועת העבודה. עבד בעירית ת"א כפועל ואח"כ כמפקח. היה מנוי על העיתון "דבר" ורכש כל ספר עברי שיצא בארץ. מת משטף דם במוח ב – 1941.

מלכה מתה ב – 29.1.71.

הוריי

אמי, טובה אובודובסקי – אבידע (לבית בן יהודה – קובלינסקי), למדה בביה"ס העירוני לבנות בנוה צדק ואח"כ בביה"ס התיכוני למסחר  "גאולה".

עבדה במשרדי הצבא האוסטרלי והאמריקאי (בתקופה שלפני קום המדינה) ואח"כ באגף להיגיינה ציבורית במשרד הבריאות ובמועצה לשיווק פרי הדר.

נשאה למשה אובודובסקי, ילדה אותי ואת אחי – רמי.

מתה ב- 5.1.2010 בת"א.

אבי – משה אובודובסקי – אבידע, למד בביה"ס לבנים "אחד העם" ובבית הספר התיכוני למסחר "גאולה". הוסמך בטכניון בחיפה כאינג'ינר (מהנדס).

משה שירת ב"הגנה", סיים קורס מ"כים וקורס מ"מים. שירת בפלמ"ח בפלוגה ד'.

ב – 9.5.48 גויס לצה"ל, לחיל ההנדסה. הדריך בביה"ס להנדסה צבאית, שירת כקצין הנדסה בחטיבת אלכסנדרוני.

אבי שוחרר משירות, עקב פציעה בברך ב – 31.8.49 . שירת במל"ח (משק לשעת חירום) כחבר הנהלה.

משה עבד כמהנדס בעירית ת"א – יפו בתפקידי ניהול הנדסי בכירים. הוא יצג את ישראל בכנסים, הרצה, ניהל את אגוד ערי דן לתברואה, הוביל עשרות קורסים, ימי עיון וועדות. כמו כן שמש כנציג השלטון המקומי במכון התקנים, השתתף בצוות הקמת רשות הרישוי ועוד.

שני פטנטים רשומים על שמו.

מת בשנתו, מבעיה לבבית, בטרם מלאו לו 62 שנה ב – 23.4.1981.

דני פלק – אישי 

נולד ב – 12.1.1945 בנהריה, בן להורים שעלו מגרמניה ב – 1936.

בשירות הצבאי עסק בתפקידי הדרכה. במילואים היה קצין בגדוד חי"ר. דני השתחרר משירות המילואים בגיל 45, כמ"פ והמשיך להתנדב במל"ח. השתתף במלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, ומלחמת לבנון.

למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל – אביב: כלכלה, מדעי המדינה, מנהל עסקים ומשפטים.

עסק בתפקידי ניהול בבנקאות. ב – 1985 עבר לעבוד בהייטק ושמש בתפקידי ניהול בכירים (עד למנכ"ל).

ב – 2001 הפך לעצמאי ומאז ועד היום הוא חבר ויו"ר דירקטוריונים (נטפים, נייס, כרומגן, אורמת, אורבוטק ועוד).

אב לשלוש בנות, סב ל-11 נכדים, כולם גרים בהרצליה.

אני – אביטל פלק לבית אובודובסקי, נולדתי ב – 8.9.1946 בתל אביב.

בילדותי גרנו בבית סבתי, ברחוב יעבץ, בדרום ת"א. עם תחילת לימודיי בעממי-יסודי עברנו לגור ביד אליהו.

למדתי בבית ספר "החי"ל" (חטיבה יהודית לוחמת), ואחר כך בבית הספר "בר גיורא". בכתה ה' עברנו לגור בצפון ת"א (שהיתה אז בסוף העולם). למדתי בבית ספר בן-יהודה וסיימתי בבית ספר "היובל"  שנוסד בשנת היובל ליסוד ת"א.

בתיכון למדתי בעירוני ד' . במהלך התיכון השתתפתי בקורס מ"כים וסמלים של הגדנ"ע. צעדתי בצעדת 4 הימים, הייתי חברה במועצת התלמידים המרכזית העירונית.

הפלגתי לאנגליה במסגרת משלחת נוער עירונית. הייתי פעילה בתנועת נוער "נוער לנוער" הדרכתי במועדוני נוער ביפו ובקייטנות ונבחרתי לקבל את תואר "אזרח השנה הצעיר".

בצבא שירתי כמאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית, אח"כ למדתי באוניברסיטה בירושלים (תקופת מלחמת ששת הימים).

ב – 1968 התחתנתי עם דני פלק. בנותינו התאומות, יפעת ודלית, נולדו ב – 1971 בבית החולים "הקריה".

נעמה, בתנו השלישית, נולדה ב- 1978. כולנו, כולל 11 נכדים, גרים בהרצליה מ – 1981.

במשך השנים למדתי ועסקתי בספרות עברית, סוציולוגיה, עבודה סוציאלית וניהול מוסדות לקשישים, ספרנות ולימודי א"י.

הייתי עובדת סוציאלית פרטנית וחינוכית, אחראית על ספרית בית ספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מנהלת אדמיניסטרטיבית ומרצה במרכז לפיתוח מיומנויות לשון בגיל הרך (בית ברל) בניתי וניהלתי את הספרייה העיונית של החברה להגנת הטבע.

שנות ילדותי עברו בתקופה של קשיים כלכליים (4) שחייבו הנהגת משטר "צנע" (1949-1959) וחלוקה מבוקרת של מוצרי יסוד חיוניים. מתקופת הצנע זכורים לי תלושי המזון, אבקת החלב, אבקת הביצים, "החמאה האמריקאית" ו"גבינת הקרש" (5). כמו כן, היתה זו תקופה של הצפות תדירות של ואדי מוסררה (נחל איילון). בביה"ס כתבנו על חצאי מחברות ולמדנו במשמרת השניה (משעות הצהריים).

הרופא שלי בילדותי היה ד"ר יאיר זיינפלד, רופאם של החלוצים ואנשי גדוד העבודה, רופא השכונות, כרם התימנים ושכונת ברנר וגם ממציא, האָ-פֶָה-צֶָה (ראשי תיבות של אספירין, פנאצטין וקודאין) התרופה האולטימיטיבית ששמשה מרפא לכל מכאוב עד שהוצאה משימוש, בשנות ה -60.

ביטויים ומושגים

(1) קנטוניסטים -היו ילדים שנלקחו על ידי הרשויות ברוסיה של המאה ה-19, חונכו במסגרת צבאית עד שהגיעו לבגרות וגויסו לצבא. בתקופת הצאר ניקולאי הראשון נכללו גם יהודים בין הקנטוניסטים. החיילים המשוחררים, אחרי 25 שנות שירות, זכו להטבות רבות והיו ממייסדי קהילות יהודיות מחוץ לתחום המושב.

(2) חיטוי – לא ידוע לי באיזה חומר השתמשו לחיטוי ב-1925. הדי.די.טי. התגלה ב – 1874 (פאול הרמן קבל על כך פרס נובל), הוכנס לשימוש ב – 1939, שימש את הבריטים בא"י ואח"כ את ממשלת ישראל (חיטוי במחנות צה"ל ובמחנות העולים), כמו כן היה בשימוש בבתים פרטיים כ"פליט". ב-1972 הופסק השימוש בו בעולם המערבי.

(3) "בעל קורא" –הוא אדם הקורא בתורה בבית הכנסת בפני ציבור המתפללים. הדבר דורש מומחיות ואימון על מנת לקרוא כראוי את הטקסט שכתוב בכתיב חסר, ללא סימני ניקוד וללא טעמי המקרא.

(4) ביום הקמת המדינה היו בארץ 650,000 תושבים יהודיים, בסוף  1953 הגיע מספרם ל – 1,480,000איש!! כלומר, בשלוש וחצי השנים הראשונות למדינה הגיעו כל שנה, בממוצע, כ – 200 אלף עולים, קליטתו של כל עולה נאמדה ב- 2000-3000$.

(5) גבינת קרש – גוש גבינה לבנה קשה שהונחה על קרש בצרכניה, נחתכה ונמכרה לפי משקל.

הזוית האישית

אביטל: זוהי תוכנית חשובה ומעניינת הפותחת צוהר אל ההיסטוריה והעבר המשפחתי ומקרבת בין הדורות, ישר כוח!