מאגר סיפורי מורשת

תיאור ילדותי, העלייה ארצה ותקופת המעברות

שמי מורדכי, נולדתי בשנת 1942 במלבורן, אוסטרליה. הילדות שלי מתחלקת לשניים. בילדותי באוסטרליה, הלכתי לבית ספר יהודי במלבורן שנקרא הר הצופים, שם למדתי מגיל שלוש עד גיל שבע, כשעליתי ארצה בגיל 7 ידעתי לדבר, לכתוב ולקרוא בעברית. הורי היו ציונים ובנוסף אבי יצחק קיבל מלגה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוריי קיבלו החלטה משותפת לעלות לארץ ישראל. עלינו מאוסטרליה באוניה לישראל ומשך ההפלגה היה כמעט 6 חודשים.

הילדות השנייה בארץ ישראל:

היינו עולים חדשים, גרנו במעברה ביחד עם מגוון רב של עולים ממדינות אחרות כמו תימנים, מרוקאים, כורדים ועיראקים ואנחנו שהיינו שונים קצת בתרבו, ואני למדתי להסתדר עם כולם. הילדות הייתה קשה, אך בכל זאת מעניינת.

גרנו מספר חודשים באוהל שהתחלק לארבע חלקים, כל משפחה קיבלה פאה, ישנו על מיטות סוכנות, על מזרון קש ובישלנו על פרימוס (כירה ניידת) ובית השימוש היה בית שימוש בול פגיעה משותף מחוץ לאוהל. התרחצנו בגיגית כי לא היה מים והייתה אספקת מים פעם בשבוע.

התקופה הייתה קשה, הייתה תקופה של צנע, קיבלנו תלושי מזון, ביצה לשבוע, 100 גרם בשר לשבוע ואמא שלי עשתה מזה מטעמים. היינו מארחים וניסינו להראות שהחיים בסך הכל טובים. שיחקנו משחקי חצר, שיחקנו בגוגואים (גרעין של משמש), שיחקנו בחבל, רוגטקה וקלאס.

לאחר מכן ,עברנו לדירה בכרם אברהם דירת בת שני חדרים לחמישה נפשות עם מטבח קטן מאוד. לא היו לי סבא וסבתא בארץ ישראל וזה היה מאוד חסר לי. למדתי בבית הספר בבית הכרם לאחר מכן המשכתי לבית ספר אורט ולמדתי הנדסת מכונות. בנוסף אבא שלי יזם והקים שכונה חדשה בירושלים ששמה כיום רמת מוצא. הם קנו את הקרקע ובתוכנית אחידה של הדירות בנו את כל השכונה ולאחר 30 שנה היה להורים שלי סוף סוף בית בישראל.

השירות הצבאי

שירתי בתור מדריך בגדנ״ע (גדוד נוער עברי לוחם). הדרכנו בבתי ספר כהכנה לצבא. אחת המתנות הגדולות בחיי זה שנבחרתי להיות מפקד משלחת הגדנ״ע במצדה בחפירות של פרופסור יגאל ידין. משלחות הגדנ״ע עזרו בחפירות ובמקביל קיבלנו אימון צבאי, מטווחים ולימודי שדאות ומחנאות. אני זכיתי לחפור את בית הכנסת במצדה.

במשך שנתיים שירתי במצדה ותקופה ארוכה לא יצאתי הביתה. החוויה הייתה מדהימה ומספקת מאוד לקום כל בוקר ולראות את הזריחה במצדה. למצוא עתיקות ריגש את כולנו. אחת החוויות ״המצחיקות״ בשירות הייתה כשפרופסור יגאל ידין בחר לבנות את המאהל בנחל ויום אחד השמש זרחה לנו מעל הראש ושיטפון אדיר הגיע ולקח איתו את כל המאהל והציוד האישי שלנו.

בשירות מילואים שירתי כחובש ונלחמתי במלחמות ישראל: ששת הימים, יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה.

עיסוק וגמלאות

עבדתי בתעשייה האווירית בשנת 1974, התבקשתי לעלות ולעבוד במפעל תעשיות גולן. עלינו לגולן אשתי דאז שושי ושני הילדים רויטל ודרור שהיה בן פחות משנה. עבדתי בעיבוד שבבים, ולאט לאט התקדמתי בכל המחלקות עד שהייתי מנהל ייצור, עבדתי כמעט 40 שנה במפעל תעשיות גולן. בעבודה יצרנו כסאות וחלקים למטוסים, יצרנו מושבים שעומדים בלחצים גבוהים מאוד של טיסה.

הייתי ראש פרויקט של שני פרויקטים גדולים הסבת מטוסי פוגה לצוקית מטוסי האימון של בית ספר לטיסה דאז. פרויקט נוסף היה עבודה על הקורנס 2000 ואנחנו אספנו להם מיכלי דלק מיוחדים שניתנים לניתוק כדי לתת להם עוד טווח טיסה. פרויקט נוסף ומעניין היה לעבוד על פרויקט החץ (טיל הגנה נגד טילים ארוכי טווח) והיו עוד המון פרויקטים מעניינים שאני לא יכול לפרט עליהם.

לאחר הפרישה שלי מהתעשייה האווירית שהייתה יחסית בגיל צעיר המשכתי ועבדתי במספר עבודות ובניהם "אקונום" של קיבוץ כפר חרוב ניהלתי את כל ענף המזון והעברתי את ההפרטה בקיבוץ. עשינו אירועים כגון חתונות בקיבוץ, קבוצות מטיילים שבאו לאכול ארוחה קיבוצית ולטייל בקיבוץ. לאחר מכן בגלל האהבה הגדולה שלי לבישול עבדתי במספר ישיבות ובישלתי אוכל באהבה גדולה.

העם עם הגולן ושביתת הרעב

במסגרת תרומתי לשמירת הגולן, כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל השתתפתי במאבק בשנת 1992 ובמשך 19 יום שבתתי רעב עם חברי למאבק במאהל המחאה בהנהגתו של אביגדור קהלני.

הזוית האישית

סבא מורדכי: "מאוד נהניתי לספר את הסיפור שלי ולהעביר אותו לדור הבא."

הנכד אוהד: "מאוד נהניתי לעבוד עם סבא שלי ולמדתי הרבה על התקופה פעם"