מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא זינה ושֵׁם מִשְׁפָּחָתִי הוא אהרונוב. נולדתי בתאריך 14.1.1950 ונולדתי בעיר טשקנט באוזבקיסטן. שם אבי היה דוד ושמה של אמי היה חנה. אמי נולדה באוקריאנה ואבי נולד באוזבקיסטן. אני גדלתי בעיירה קטנה, אבי היה מנהל בית ספר ואמי הייתה ספרנית. היינו ארבעה ילדים במשפחה וחיינו בבית קטן וצנוע. כילדה בבית הספר יש לי זכרונות נעימים. זכור לי שהילדים היו חברותיים, לא כמו היום שישנה אכזריות, ואלימות מילולית ופיזית.

בהפסקות היינו משחקים מחבואים, קלאס וקפיצות בחבל. גם תקופה ההתבגרות זכורה לי נעימה. אבא שלי אהב מאוד מוזיקה קלאסית והבית היה מלא בתקליטים של מוזיקה קלאסית. אחותי אהבה לשיר ואני זוכרת שכאשר היא נהגה לשיר כל המשפחה הייתה מצטרפת. אז לא היו תנועות נוער, לפעמים היו הולכים לקולנוע בעירייה.  לאחר שסיימתי את לימודיי בבית ספר יסודי, בגיל 14 הורינו החליטו להעביר את המשפחה לעיר הבירה של אוזבקיסטן, טשקנט ושם השתלבתי בתיכון. אחר שסיימתי את לימודי התיכון, למדתי כלכלה באוניברסיטה וכשסיימתי, התחלתי לעבוד בתחום. עבדתי ככלכלנית במפעל גדול. בגיל 25 התחתנתי עם אהרון. כנהוג באותה התקופה, המשפחה של הבעל אהרון, חיפשו באמצעות שידוכים אישה לחתונה. אימא שלו הגיעה לפגוש אותי עם קרובת משפחה ולאחר מכן אני ואהרון יצאנו למספר פגישות. אחרי מספר חודשים התחתנו ונולדו לנו שלוש בנות וכיום יש לנו ארבעה נכדים. באותה התקופה לאחר שהתחתנתי, במהלך השנים שחלפו, התחלנו להרגיש אנטישמיות בכל מקום סביבנו ולכן רק כשמלאו לי 40 החלטנו כמשפחה לעלות לארץ ישראל.

העלייה ארצה והתאקלמות

כשעלינו ארצה הגענו עם הוריי לישראל. חיינו יחד כולנו, כמשפחה מאוחדת, אבל לא היו לנו קשרים חברתיים בכלל ורוב הזמן ביליתי עם משפחתי בבית כאשר אני הייתי עסוקה מאוד עם המשפחה ועם הוריי. בזמן שאני הייתי בבית, הילדים שלנו הלכו ללמוד בבית הספר המקומי בעוד שאני והוריי הלכנו ללמוד עברית באולפן המקומי, ואז לאט לאט התחלנו להשתלב ולפתח גם חיי החברה. אחרי העלייה, כאשר התחלנו להתאקלם בארץ, הלכתי ללמוד הנהלת חשבונות אך לא הצלחתי למצוא עבודה במקצוע הזה ולכן התחלתי לעבוד בבית אבות כמטפלת עד גיל פרישה לפנסיה.

מאז גיל הפרישה אני מבלה הרבה עם הנכדות ועם חברות. אני נפגשת עם הנכדות כל שבוע ואנחנו מדברות בטלפון ומאחלת בליבי שיצליחו בכל דבר שהן תעשנה בחיים. אני גם מבלה במהלך היום  עם חברות מהמתנ"ס השכונתי איתן אני בקשר. אנחנו גם עושות יחד הליכות, הולכות יחד להצגות ולפארקים.

תחביבים

אני מאוד אוהבת לטייל, אני תמיד יוצאת לטיולים. אני גם אוהבת לקרוא ספרים ולשחק במשחקי חשיבה כמו רמיקוב וסודוקו ואוהבת לבשל.

חפץ מיוחד

אבא שלי היה במלחמת העולם השנייה והוא קיבל עיטורי גבורה. אני שומרת בגאווה בבית את כל העיטורים שהוא קיבל ואני אעביר אותם לבנותיי שישמרו אותם ויעבירו הלאה.

מסר לדור הצעיר: הייתי רוצה שהדור הצעיר ישאף לשלום, לאהבה ולנתינה ולהיות מוכנים לתת עזרה לכל מי שצריך. לתת יותר מאשר לקבל, כי כשאתה נותן משהו אתה גם מקבל וכמובן – לשמור על המדינה שלנו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר עמל בחולון, תשפ"ד 2023, בהנחיית המורות המובילות  נטלי גלר ומיכל רז.

פעילות קבוצתית בעת סיור במוזיאון אנו