מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה ונולדתי בפרדס חנה. במקצועי אני עובדת סוציאלית וכיום אני בפנסיה. אני מתנדבת עם אוכלוסיות חלשות, משקיעה לא מעט בקשר עם חמשת נכדיי ומעשירה את עצמי בנושאים שאני אוהבת.

בחרתי לספר את סיפורה של מרים, סבתא רבתא של נכדתי דור, אמו של סבא יגאל, אותה זכתה דור להכיר במשך רק שלושה חודשים. מרים נולדה בעיר לודז' בפולין ונקראה מרישה. הייתה לה ילדות נוחה ונעימה, היא הייתה תלמידה טובה וחייה היו רגועים עד שפרצה המלחמה. מרים הייתה בת 11 כשפלשו הגרמנים לפולין. הוריה נהרגו בשבועות הראשונים של המלחמה, ומאז היו חייה למסע אין סופי של בריחה ונדודים.

מרים, ילדה קטנה ובודדה, הסתתרה במקומות רבים והבינה שעליה להסתיר את יהדותה, אחרת גורלה יהיה מר. כך הצליחה לשרוד. בשלב מסוים של נדודיה הגיעה מרים למנזר שבו הייתה פנימייה ליתומות וילדות נטושות. כדי להיכנס למנזר הייתה צריכה להיבחן על חומר לימודי וגם על עיקרי הדת הנוצרית. כיוון שמרים הייתה תלמידה טובה והיה לה ידע כללי רחב, עברה את המבחן והתקבלה למנזר. כל זמן שהותה במנזר אסור היה לה לגלות שהיא בעצם יהודיה, אחרת היו מגרשים אותה משם. שם נתנו לה את השם מרילקה. במנזר עבדה בעבודות חקלאיות קשות וזכרונותיה משם היו קשים ועצובים.

בסוף המלחמה מרים הייתה בסך הכל בת 16. סבה, שעלה לארץ עוד לפני המלחמה, הצליח לאתר אותה ובתחבולות שונות להוציאה מהמנזר ולהעלותה לארץ.

כאן בארץ הקימה משפחה, נולדו לה שני ילדים, היא למדה ספרות והייתה מורה בבית ספר תיכון שנים רבות. לאחר שפרשה לפנסיה התפנתה לכתוב ספר ובו היא מתארת את קורות חייה מילדות ועד בגרות. הספר שנקרא: "לשרוד כדי לספר", הוא סיפור אחד מרבים שנכתבו על התקופה הנוראה הזו, אבל הוא הסיפור המשפחתי שלנו.

משפחתי המורחבת כיום

הזוית האישית

סבתא גילה: תוכנית הקשר הבין דורי מהווה עבורי הזדמנות מעולה להעביר לנכדתי מעט מהרקע של ילדותי ושל סיפורי משפחה אחרים, שביום יום לא נותנים עליהם את הדעת. מקווה שזה גירוי קטן לדור נכדתי ושבעתיד תמשיך להעשיר את עצמה בעוד סיפורי משפחה.

דור הנכדה המתעדת: תוכנית הקשר הרב דורי היייתה לי מאוד כיפית, למדתי על משפחתי דברים חדשים ועל העבר של סבתי. היא תרמה לי מאוד בכך שאם לא הייתי באה לתוכנית, לא הייתי לומדת על המשחקים שהיו בעבר ועוד הרבה דברים. אני רוצה לומר לסבתי תודה שהיא באה איתי לתוכנית ופינתה מזמנה בשבילי.