מאגר סיפורי מורשת

אווה גרין נולדה בזגרב בשנת 1946 ועלתה לארץ בשנת 1949 לאחר הכרזת המדינה על הספינה ספוטניק. אביה, אשר שמו היה אימרה גרין, היה המזכיר הראשון של בית זית ואחד ממקימי היישוב.

בילדות לא קרו הרבה דברים מעניינים לפי הטענה שלה, חוץ מהיום שבו הגננת בגן נתנה לה את שמה העברי: איריס, שהוסבר לאימא מגדה גרין, כשם של פרח.

משפחה

כאשר הייתה בת חמש-עשרה פגשה את סבי חגי זידל כאשר בא להתקין רדיאטור בבית של סבתא רבתא שלי, שבאותו הזמן נחה את מנוחת הצהרים שלה, ולכן כאשר סבתי ענתה לדלת היא לא הסכימה שסבי לעתיד יכנס לבית כדי שלא יעיר את סבתא רבתא שלי. לאחר שלוש שנים, ממש אחרי שאיריס התגייסה לצבא, אותו חגי חזר לבית שלה והציע לה לצאת איתו לסרט, ולאחר כשנה היא כבר התחתנה איתו.

כאשר דודתי תמר נולדה, איריס הפכה לאימא, אבל רק כשדודי ירון נולד היא הבינה עד כמה הילדים שלה קיבלו מהשובבות שלה. הדוגמה שהיא נתנה לנו הייתה אותה פעם שדודי ירון תקע את הראש שלו בתוך המסילות של המרפסת שהייתה בביתם הראשון של סבתי וסבי. לדבריה של סבתא, חוץ מהשובבות שלה ילדיה גם ירשו את עקשנותה. למשל אמי מיכל לא הסכימה לאכול כלום חוץ מקוטג' עד גיל שש.

כאשר אמי הגיעה לכיתה ג' סרטן הריאות של מגדה גרין, אימא של איריס, הוחמר ולקח את חייה, מה שהשאיר את אביה של איריס, אימרה, שבור לזמן רב, ורק בעזרת תמיכתה של סבתי וכל שאר המשפחה הוא הצליח להתגבר על הכאב ולחיות לעוד 11 שנה, שבהן הוא הכין מרקים נפלאים והביא נקניקים וגבינות נהדרות לכל ארוחת שישי.

אלרגיות

לאיריס זיידל יש הרבה אלרגיות, מאלרגיה לדבורים ועד לאלרגיה לצפרדעים. הרבה בני משפחה מרגישים שיותר קל לעבור על מה שאיריס לא אלרגית אליו מאשר מה שכן, אבל גם לפי דעתה לפעמים שווה לסבול קצת כדי להנות, וזה שיעור שלקחתי ללב לא רק בנוגע לאלרגיות.

בזמנה החופשי

איריס מבלה את זמנה החופשי בהליכות כל יום שבת בבוקר עם קבוצת ההליכה שלה, בשחייה בבריכת בית זית כל יום, בצפייה בסדרות דרמה ובקריאת ספרי דרמה מציאותיים.

המוות של סבי

בחמישי בינואר 2021, סבי, חגי זידל מת לאחר שהנזק שנגרם לריאותיו וללבו ממחלת הקורונה. זה היה יותר מדי בשביל גופו. רק במהלך ההלוויה ובמהלך השבעה ראיתי כמה חזקה סבתי חזקה – היא הייתה כתף לבכות עליה ואוזן קשבת לכל אדם שהיה צריך אותה, אבל היא גם הייתה מספיק חזקה כדי לבכות, להראות חולשה ולבטוח בנו, במשפחה שלה שנהיה מספיק חזקים כדי לתפוס אותה אם היא אי פעם תיפול.

הזוית האישית

ערן: מאוד נהניתי מהתוכנית, בעיקר כי היא גרמה לי להתעניין בסבתי יותר ממה שהתעניינתי מקודם, ולהבין איזה עולם של חוכמה אני פספסתי.

איריס: אני גם מאוד נהניתי מהתוכנית, זכיתי לדבר עם נכדי אפילו יותר מבדרך כלל, וקיבלתי הזדמנות להיזכר בכל הזכרונות הטובים שלי.