מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה רוב ואני תלמידה בכיתה ה-2 בבית הספר ממ"ד בורג מזכרת בתיה. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מתעדת את הסיפור של סבא-רבא שלי מצד אבי, ששמו משולם רוב. סבא שלי אריה רוב, בנו, משתתף איתי בתוכנית ומסייע לי בתיעוד הסיפור ובאיסוף פרטיו.

סבא אריה מספר על אביו, סבא רבא של עלמה

"שמי אריה רוב ואני קרוי על שם סבי שהיה רב ושוחט בעירו (סיגת). נולדתי בארץ ישראל בשנת 1953 בעיר יפו.

הוריי נולדו ברומניה (טרנסילבניה). שניהם עברו את השואה.

אמי הייתה באושוויץ בברגן-בלזן. היא "הספיקה" לראות, כשירדה מהרכבת, איך רוצחים את הילדים של אחותה, על ידי ניפוץ ראשיהם בקיר. לפני כן, היא נגררה למקום אחר ובו ראתה איך הוריה ואחותה נשלחו למשרפות. היא שרדה את אושוויץ בזכות אחותה הגדולה. אחותה הבוגרת עזרה לה באוכל והחביאה אותה כשהיה צורך בכך.

בסוף הופרדו שתיהן ואמי נאלצה למרות מצבה לצאת לצעדת המוות לתוך גרמניה, במשך שבוע בלי אוכל כמובן. הרוב הגדול לא שרדו.

אבי, משולם שמו, הצליח להתחפש לחייל הונגרי עד שנתפס בבודפשט על ידי הגסטפו בגלל הלשנה. למזלו, הוא הצליח לברוח  מהמטה של הגסטפו  דרך ארובה של מבנה (המשמש היום מלון מפואר ללא שום זכר למה שהיה שם בעבר). לאחר נדודים אבי נתפס שוב והועבר למחנה טריזנשטט, שם העבידו אותו בבניית מטוסים. הוא  שוחרר לבסוף מדכאו על ידי הבריטים. הוא שקל  ארבעים וחמש  קילו והבריטים אשפזו אותו בבית חולים. לאחר שהתאושש ברח לאיטליה, לאחר ששמע שההגנה מגייסת חיילים באיטליה. הוא התגייס שם להגנה והגיע לארץ ישר לקרב לטרון. מבחינתו ההשתתפות בקרב היתה ניצחון על היטלר".

קצת על עצמי

"למדתי בבית ספר "תחכמוני" בעיר בת-ים. המשכתי בתיכון "הולץ" לתעופה. בין לבין הייתי בנבחרת ישראל במפרשיות ונבחרתי להשתתף באולימפיאדת מינכן אך הצבא לא שחרר אותי.

את השירות הצבאי עשיתי בחיל האוויר מאחר שלמדתי את מקצועות התעופה בבית ספר הולץ, שירתתי בחצרים בבית ספר לטיסה. את המילואים עשיתי ביחידת שריון. עברתי את מלחמת "שלום הגליל" בגיזרה המזרחית ידענו קרבות עקובים מדם אך זה לא המקום לסיפור הזה.

עבדתי באל-על בתור טכנאי מטוסים וראש צוות ומכונאי מוטס, היום אני פנסיונר של חברת "אל על" אחרי 44 שנים שעבדתי בה.

אני סבא גאה לשישה נכדים. יש לי תחביבים רבים. אני אוהב צילום, מנגן על פסנתר ומשמר רכב אספנות".

בטבע כמו שאני אוהב

תמונה משפחתית בטיול משותף

הזוית האישית

הנכדה עלמה: שמי עלמה, ואני הנכדה של סבא אריה. פניתי אליו בבקשה להשתתף עמי בתכנית הקשר הרב-דורי, על מנת להנציח את סיפור חייו. הסיפור קיבל משמעות עמוקה יותר, כשהבנתי כמה חשוב לסבא לזכור את מה שקרה בשואה ולהעביר זאת הלאה. בחרתי להעביר את הסיפור ממש כפי שסיפר סבא, כי רציתי לשמור על הקול שלו ועל החוויה האישית שלו. העבודה יחד קירבה אותנו אף יותר ממה שכבר היינו. זכיתי להכיר צד בחייו של סבא שידעתי רק מעט עליו בעבר. ההשתתפות בתכנית יחד עם סבא הייתה מהנה והעבודה המשותפת היתה מעניינת.

סבא אריה: המסר החשוב ביותר לדור הצעיר הוא לא לשכוח ולהעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים ולומר "לעולם לא עוד" .