מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי נעמי אסטר. נולדתי בשנת 1943 והתגוררתי כל תקופת ילדותי בקריית חיים. משפחתי בת חמש נפשות, הוריי הם יהושע ושולמית. לאחי הבכור קוראים אריק, ולאחותי התאומה קוראים רותי.

תקופת הילדות זכורה לי כתקופה קשה. גידלנו בחצר הבית שפנים ותרנגלות, ולפעמים כשלא היה מה לאכול, היינו שוחטים את החיות ואוכלים אותם. כילדה המאכל שהיה אהוב עליי היה כרוכית במילוי גבינה או כמו שקוראים לזה היום – בלינצ'ס. בתקופה ילדותי נהגנו לשחק בעיקר בחוץ. המשחקים שאהבתי במיוחד היו מחניים, קלאס, לקפוץ בחבל, ומחבואים. בחצר הבית שלי היה עץ פיקוס גדול שעליו אני וחבריי היינו מטפסים ומבלים שעות, בעיקר בחופש הגדול, היינו "ילדי בית העץ". הייתי בגן עם קבוצת ילדים וילדות. כאשר גדלנו כולנו הלכנו ביחד לבית הספר "מגינים"  על יד חיפה. אני זוכרת את הנסיעות כל יום לבית הספר בחיפה. כאשר גדלנו הלכנו ביחד לתנועת נוער כקבוצה, שם עבדנו במגוון עבודות כגון: עבודה בלול, עבודה בגני ילדים, ועבודה בחקלאות.

לקראת הצבא יצאנו במסגרת של התנועה המאוחדת להכשרה בגבול סוריה בהיאחזות שנקראה "נוטרה", שם העברתי את השירות הצבאי ויצאנו ל"הגשמה" במסגרת הצבא. הייתי בצבא בנח"ל. שם הכרתי את חיומי שלימים היה אישי. התחתנו בגיל 21, עברנו לגור יחד בחמדיה, קיבוץ בצפון ליד בית שאן. עד היום אני גרה בו.

שנתיים לאחר נישואי הריתי וילדתי את בתי הבכורה – רינת. היום היא אימא לשלוש בנות (נכדותיי) וסבתא לנכד. שנתיים לאחר מכן ילדתי את בתי האמצעית – לילך, שהיא כיום אם חד הורית לתאומים מקסימים.

תקופה ארוכה חיינו עם שתי הבנות אבל סבא חיומי מאוד רצה שיהיה לו בן זכר בישראל. ואכן, שמונה וחצי שנים לאחר מכן נולד בני הצעיר עמית. כך חיינו לנו את חיי הקיבוץ של פעם. ב- 2001 נפטר אישי חיומי בעת פטירתו הוא היה בן 65. היינו מאוד עצובים. הוא היה ועודנו חסר לנו מאוד.

היה לי חלום להיות מעצבת פנים. התחלתי ללמוד את המקצוע אחרי שעמית בני הצעיר נולד, אבל לא הצלחתי להגשים את החלום, כי החיים בקיבוץ הכתיבו סדר עדיפויות אחר. עיצוב פנים לא היה חלק מסדר העדיפויות ולא היה מקובל דיו.

כיום אני ממשיכה לגור בחמדיה, אחותי רותי גרה גם בקיבוץ. אני עוזרת ומתנדבת בעבודות הבקר, בעיקר האכלת עגלים פעמיים ביום. ילדיי ונכדיי באים לבקר אותי בעיקר בחופשים.

הזוית האישית

פלג ורום: אנחנו לוקחים מסבתא שתמיד צריך לעבוד קשה ולהיות חזקים. שמחנו להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, הכרנו את המשפחה שלי יותר טוב על כל הסיפורים של סבתא שלי ועל החיים שלה, לדוגמה, למדנו שהיא הייתה בין מקימי היישוב חמדיה שנמצא ליד בית שאן, הכרתי את המשחקים שהם שחקו פעם כמו מחבואים קפיצה בחבל, קלאס (משחקים שגם אנחנו לפעמים משחקים), וגם למדנו על השירות הצבאי של סבתא ליד סוריה.