מאגר סיפורי מורשת

סיפור ילדותו ועלייתו של סבי, מקסים גוטשל, לארץ היה קשה מנשוא והוא תוצאה של החלטה אחת פחות טובה של אביו שמואל גוטשל ז"ל. אבא של סבתא מרים, חיים, ואבא של סבא מקסים, שמואל, היו בני דודים. סבא חיים עלה לארץ בשנת 1917 ושלח לסבא שמואל לעיר לודג' אישור מיוחד לעלות לארץ, סרטיפיקט. סבא רבא שמואל החליט שלא להיענות להזמנתו של סבא רבא חיים ולא עלה לארץ. סבא רבא שמואל עזב את העיר לודג' שבפולין ועבר לגור ברוסיה היות והאמין באידיאולוגיה הקומוניסטית.

סבא מקסים נולד ברוסיה במגניטגורסק (עיר המגנט ברוסיה) בשנת 1936. בן שני לסבא רבא שמואל וסבתא רבתא מניה, אח ליוסף. כשסבא היה בן שנתיים שלחו את אביו לסיביר. סטלין, ששלט ברוסיה, שלח את סבא רבא שמואל בשנת 1938 לרצות עבודות פרך בסיביר היות והוא היה קומוניסט אידיאליסט. סיביר היה מקום אליו נשלחו אנשים לרצות עבודות פרך היות והשלטון הדיקטטורי החליט על כך. סיביר היא מקום קר מאוד בחורף, האנשים עבדו בה עבודות קשות מאוד ולא היה די אוכל. בשל הקור וחוסר האוכל סבא רבא שמואל נפטר בשנת 1941.

בשל האנטישמיות ברוסיה, סבא רבא שמואל וסבתא רבתא מניה החליטו שלא למול את סבא מקסים כשהוא נולד, היות ולא רצו שיראה כיהודי. החלטה זו של הסבים שלי היא זו שהצילה את סבא מקסים בהמשך חייו כשהסתובב במסעו באירופה עד עלייתו לארץ ישראל.

סבתא רבתא מניה עבדה במספר עבודות ברוסיה על מנת לפרנס את שני בניה היות ונשארה לבד לאחר שליחתו לסיביר של סבא רבא שמואל. סבא מקסים ואחיו היו נותרים סגורים כל שעות היום בחדר בו גרו. המצב הכלכלי היה מאוד קשה והיה מחסור באוכל. סבא מקסים היה נכנס למסעדה ליד המקום בו גר על מנת ללקק את השאריות שנותרו בצלחות הסועדים. עוד מספר סבא מקסים כי היה גונב כיכר לחם מהחנות ליד ביתם. משאית היתה מביאה לחם ומעבירה את הכיכרות לתוך החנות דרך פשפש. בעת העברת הלחם היו עומדים שומרים על מנת למנוע את הגניבה, אבל סבא היה מתגנב וגונב כיכר לחם בכל פעם. סבא מקסים ואחיו נכנסו בגניבה לקרקס כשהם היו מתחבאים במעילים של הצופים שהגיעו למופע. סבא מקסים מספר כי החיים ברוסיה היו מאוד קשים ואלימים, חבורת נערים התנפלה על סבא מקסים כי אחר אמר ש"הג'וד"  – היהודי רב איתו. סבא מקסים החזיר להם מכות ואחיו ניסה לעזור לסבא מקסים ולהגן עליו. אחיו של סבא מקסים נפצע בידו באמצעות כפית מחודדת שהפכו אותה ללהב משוננת כמו סכין. כשסבא מקסים ואחיו חזרו הביתה הם פחדו לספר לסבתא רבתא על הריב, הם אמרו לה שהולכים להביא מים, וחזרו עם המים כשהם פצועים וסיפרו שהפציעה הינה מהבאר.

באותה תקופה הרוסים הרשו לילידי פולין שגרו ברוסיה לחזור לפולין למשפחותיהם. סבתא רבתא מניה החליטה לעזוב את רוסיה ולחזור ללודג', סבא מקסים היה בן 5. סבא מקסים, אחיו הגדול ואמו הלכו ללודג' כשהם הולכים ברגל ונוסעים ברכבות מרוסיה ללודג'. הם היו חייבים כל הזמן להסתתר בגלל המלחמה שהתחוללה באירופה. סבא מקסים מספר שסבתא רבתא מניה החביאה אותו ואת אחיו כל הזמן. היא החביאה אותם בנפרד אצל משפחות שונות היות ולא היו הרבה נוצרים שהסכימו להחביא יהודים בבתיהם ולהסתכן בעצמם. הם לא הצליחו להגיע לעיר לודג' ולפגוש את משפחתם. סבתא מניה נפרדה מילדיה, כל אחד מהם הסתתר במשפחה נוצרית פולנית שהחביאה אותם ושמרה עליהם. מדובר בתקופת מלחמת העולם השנייה בין השנים 1939 ל – 1945. סבא מקסים מספר שבכל המשפחות שהחביאו אותו דרשו שישמור על שקט ושהשכנים לא ישמעו אותו, כשמעבירים אותו ממשפחה למשפחה. היו מקרים שהיו ילדים נוספים אחרים מתחבאים עם סבא מקסים, כשהאיכרים לפעמים היו נותנים להם אוכל: תפוחי אדמה או קליפות תפוחי אדמה. בלילה סבא מקסים מספר שהיה הולך לגנוב אוכל ממקומות אחרים בגלל הרעב הכבד.  באחד מהמקרים סבא מקסים מספר שמצא ברחוב פרוסת לחם זרוקה, הוא הרים אותה, ניער ממנה את החול ואכל.

כשמלחמת עולם השנייה הסתיימה לקחו את סבא מקסים לבית היתומים פיוטורקובסקיה בלודג' והוא לא זוכר כמה זמן שהה בו, כנראה עד שנת 1946. בבית היתומים היו רוקדים הורה ושמחים כל ערב. סבא מקסים החליט כילד, שהוא מפסיק להיות עצוב והופך לילד שמח. לדעתו אז החל לשכוח ולמחוק כהגנה על עצמו את כל מה שעבר בחייו. סבא מקסים שמח תמיד עד היום.

הרישום של סבא

בבית היתומים פגש סבא מקסים שוב את אחיו שהיה גם הוא באותו מקום. סבא התחבר לפעילויות של תנועת נוער בשם קואורדינציה. בתנועת הנוער המדריכים הגיעו מישראל והתנועה מומנה מכספי תרומות שהגיעו מיהדות ארצות הברית שהסכימו לתרום לתנועה שאינה פוליטית. סבתא רבתא מניה הגיעה לבקר את סבא מקסים ואחיו בבית היתומים וביקשה ממנהלי המקום שלא יפרידו בין סבא מקסים לאחיו. אחיו של סבא שהיה בוגר ממנו, היה בתנועת הנוער של השומר הצעיר והופרד מסבא מקסים שהיה בתנועת נוער אחרת. אחיו של סבא מקסים נסע עם השומר הצעיר דרך גרמניה לישראל וסבא מקסים נסע דרך בשוובדה ודורינסטט שבגרמניה לצרפת.

לאשו- מחנה קיץ, המדריך הראשי יוסף משמאל

המדריך יוסף, מקסים ואחיו בשורה התחתונה

בצרפת סבא ותנועת הנוער שלו הגיעו ללאשו (ראש כרוב) ושהו בארמון. בשנת 1947 הודיעו לקבוצה של סבא שהם חייבים להישאר בצרפת, היות ויש קבוצה של בוגרים יותר שצריכים לעלות קודם לישראל על מנת לשרת כחיילים במלחמה המתנהלת בישראל. אחיו של סבא מקסים וקבוצת הנוער "השומר הצעיר" עלו לישראל על אוניית אקסודוס. סבא מקסים וקבוצת הנוער שלו נשארו בצרפת בארמון כשנתיים נוספות. סבא מקסים וחבריו היו גונבים פירות ממטעי פירות במכנסיהם אותם קשרו ברגליים, כביכול, ונוצרו כיסים גדולים במכנסיים. איכרים שהיו רואים אותם גונבים את פרותיהם, היו יורים עליהם כדורי מלח. כדורי מלח היו עושים כוויות והיה מתפזר עליהם המון מלח. סבא מקסים סיפר שהיה צד ארנבות באמצעות כלב שהיה במקום, מביא את בשר הארנבות לטבח של הארמון, שהיה מבשל אותם ונותן לסבא את מנתו. ביצים הגיעו במשאית כשהם פזורים על גבי קש. כשנהג המשאית היה מכניס את הביצים שהוזמנו למטבח, סבא מקסים היה גונב ביצים מתוך הקש ואוכל. בצרפת הגיע מדריך לקבוצת הילדים של סבא מקסים והודיע שמאותו יום אסור לגנוב. סבא מקסים וחבריו החזירו את כל מה שגנבו בסתר. בארמון, חגגו ימי הולדת לילדים וכל ילד היה נהנה ממסיבה וממתנות. הילדים בתוך הקבוצה היו גונבים האחד מהשני את המתנות שקיבלו. סבא מקסים שהיה שובב ידוע, הודיע פעמיים בשנה שיש לו יום הולדת על מנת לקבל מתנה פעמיים. כמובן, שתפסו אותו.

סבא מקסים בצעירותו

מצרפת נסע סבא מקסים למרסי ושם העלו אותו ואת קבוצת הילדים על אונייה לישראל. זו הייתה אוניית משא של נהרות שהיתה קטנה ואינה בנויה לים. המחסנים באונייה רוקנו ובנו בהם מיטות בנות 4-5 קומות. סבא מקסים מספר שהם היו קבוצת ילדים מאוד מלוכדת, והם שטו באונייה שבעה ימים. האונייה היתה מאוד קטנה, התנדנדה ללא הרף בים הגדול וכולם הקיאו.

האונייה הגיעה לחיפה, למחנה עולים, בפברואר 1949, בדיוק בט"ו בשבט. סבא מקסים היה בן 12 וחצי כשהגיע לארץ. מאז עלייתו לארץ הוא חוגג פעמיים בשנה יום הולדת, פעם אחת ביום הולדתו ב- 19 ביולי ובפעם השנייה בט"ו בשבט. סבא מקסים וכל הנערים קיבלו תפוזים גדולים ובשרניים, שלאחר קילופם הסתבר שרק הקליפה היתה בשרנית ונשאר פרי מאוד קטן. לדברי סבא מיד שנכנסו לישראל רוססו ב- DDT על מנת לחטא אותם.

הקבוצה כולה הועברה להדסים באזור טבעון, שם הוקם מחנה לילדים ובהמשך דאגו להם לבית הספר. סבא שלי אומר שהתברר לו שאחיו נמצא בקיבוץ מסילות והחליט לברוח ולבקר את אחיו. סבא מקסים עלה על טרמפים עם אוטובוסים, כשהגיע לקיבוץ מסילות אמרו לו שאחיו התגייס לצבא ושהוא יבוא רק בשבת. סבא מקסים חזר למחנה הדסים וכשסיפרו לו שאחיו נמצא במחנה 80, סבא ברח שוב. לאחר שסבא מקסים הגיע למחנה שמונים, הוא התאמן עם החיילים שבוע ימים, כשהוא בן 12.5 ביחד עם אחיו החייל. המפקדים של אחיו הודיעו לו לאחר שבוע שהוא לא יכול להישאר עוד והוא חייב לחזור למחנה שלו. סבא אמר להם שהוא לא יכול לחזור למחנה הדסים כי הוא ברח מספר פעמים והוא הוזהר לבל יעשה זאת. המפקדים של אחיו אמרו לו לספר שהוא לא מצא כלום, ושאין לו לאן לחזור ואז יקבלו אותו. סבא חזר למחנה וקיבל עונש של תורן מטבח כל הזמן. חבריו מקבוצת הנערים גנבו אוכל והביאו אליו, אך סבא מקסים מציין שלא היה חסר לו אוכל היות ועבד במטבח. פעם אחת אחיו הגיע לבקר אותו בהדסים באוטובוס, כאשר סיפר לנהג האוטובוס לאן הוא נוסע, הנהג מיד ביקש למסור ד"ש לסבא מקסים אותו הכיר בטרמפים שלקח עמו. נהג האוטובוס אמר לאחיו של סבא כי יש שם ילד אחד קוראים לו "מקסים" ושימסור לו ד"ש. לאחר חודש העבירו את סבא שלי ואת שאר הנערים לקיבוץ מזרע.

מפגש הילדים שהובאו לקיבוץ מזרע

בקיבוץ הם גרו בבית הספר. באותו בית הייתה להם גם כיתה בה למדו וגם מקום הלינה שלהם, מקלחת ושירותים. בקיבוץ קבוצת הנערים של סבא היתה חייבת גם ללמוד וגם לעבוד כמה שעות. הם הלכו לפעולות של השומר הצעיר ולכל ילד בקבוצה היתה משפחה מאמצת אליה הלכו בכל אחר הצהריים לשתות שתייה חמה וכיבוד, משחקים והולכים לישון בבית הספר. בקיבוץ מזרע המדריכה של קבוצת הנוער שאלה את סבא האם הוא רוצה לעבור ברית מילה. סבא רצה ונלקח לבית חולים רמב"ם על מנת לעבור את טקס הברית. למשפחה המאמצת של סבא מקסים היו שתי בנות, אחת גדולה ממנו ואחת קטנה ובן בשם יגאל. יגאל היה פרחח והיתה יריבות גדולה בינו לבין סבא מקסים, הם היו רבים אחד עם השני המון והיו שוברים האחד על השני כיסאות. סבא מקסים הבין שיגאל מאוד מקנא בו והפסיק לבוא למשפחה המאמצת שלו. אחותו הגדולה של יגאל התחננה שסבא יחזור אליהם אך הוא סירב. לאחר שסבא מקסים התגייס לצבא, יגאל חזר לקשר עם סבא והם הפכו לחברים טובים. יגאל היה אדם מאוד מקושר, מפקד גדוד צנחנים וחבר של רפול ואייבי נתן.

סבתא מניה הגיעה לארץ בשנת 1951. היא התחתנה בפולין עם ניסים והם עלו יחד לארץ. ניסים היה ניצול שואה, ואישתו הראשונה ובנו לא שרדו את השואה. ניסים היה חולה שחפת והוא נפטר באופן פתאומי.

סבתא רבתא מניה מכרה ביצים בשוק על מנת להתפרנס כשהגיעה לארץ, יום אחד היא פגשה את בת דודתה שהזמינה אותה לבר מצווה. סבא רבא חיים שהוא אביה של סבתא מרים, פגש את סבתא מניה בבר המצווה והזמין אותה לביתו במושב נטעים ביחד עם ילדיה. סבתא רבתא מניה הגיעה לאכול עם סבא מקסים ואחיו. סבא מקסים היה בגיל 17 כשפגש את סבתא מרים בביתה. סבתא מרים מספרת שהיא התאהבה בו ממבט ראשון והציעה לו לישון באותו לילה בביתה.

סבתא מרים ככלה

סבא מקסים היה מגיע מדי פעם למושב נטעים ונסע לתל קציר שם שירתה סבתא מרים בצבא. חברתה של סבתא מהצבא אמרה לה שאם היא לא תתחיל עם סבא, החברה תעשה זאת. סבתא הבינה שהיא עלולה לאבד את סבא ושהיא חייבת לעשות משהו והתחילה עם סבא מקסים. סבא וסבתא היו יוצאים לבלות מדי פעם, כשסבתא תמכה בו. סבתא מרים הציעה לסבא מקסים נישואים.

סבא וסבתא התחתנו ביום 12.08.1958 בבית העם במושב נטעים. חבר של דודה עדה, אחותה של סבתא מרים, היה הצלם והכיבוד הוכן על ידי המשפחה של סבתא מרים וחברי המושב. הכיבוד כלל כריכים, דג מלוח ועוגות שהנשים הכינו ואפו. המבוגרים שמרו על האוכל על מנת שלא יגמרו את האוכל. בטעות הוזמנו לחתונה שתי להקות: אחת על ידי סבא רבא חיים, אביה של סבתא מרים, ואחת על ידי החברה של סבתא. אחת מהלהקות ויתרה והלכה, סבתא מתארת את האירוע כמבוכה. המוזיקה בחתונה היתה שירי ארץ ישראל היפה והטובה שסבתא וסבא אוהבים עד היום, ואנשים רקדו ריקודי עם. סבא רבא חיים אירגן את החתונה. כשהרב שאל את סבא רבא חיים כמה לכתוב בכתובה, הוא ענה כמה שפחות. לסבא מקסים ולסבתא מרים נולדו חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות ולהם 16 נכדים.

סבא וסבתא שלי שניהם בני משפחת גוטשל. האבות שלהם היו בני דודים מהעיר לודג'. סבא רבא חיים, אביה של סבתא מרים, נולד בשנת 1895 ועלה לארץ בשנת 1917, כשהוא בן 18. סבא רבא חיים הגיע לחולדה ולמד לעבוד בחקלאות, הוא נלחם במלחמות שהיו בארץ אז עם התושבים הערבים בישראל. הוא היה גאפיר במשטרת היישובים העבריים. מדובר בכח משטרה יהודי חוקי שפעל בחסות הבריטים בתקופת המנדט בישראל והיה חלק ממערך השמירה בארץ. הוא הגיע בעקבות כך למצרים. בשנת 1932 הוא היה בין מקימי נטעים והפך למוח'תאר המושב. השלטון הבריטי מינה בכל ישוב ערבי ויהודי מוח'תאר שתפקידו היה לדאוג ליחסים תקינים עם ממשלת המנדט ועם היישובים השכנים. השלטון הבריטי חייב את המוח'תאר ביישובים היהודים לעבור מטעם הסוכנות היהודית בה למדו ערבית מדוברת וחוקים הקשורים לסכסוכי קרקעות. במסגרת התיישבות האלף, הוקמו ישובים סביב הערים כדי שיספקו מוצרי מזון טריים וישמרו על הערים. סבתא רבתא בתיה, אמה של סבתא מרים, היתה אסירת ציון הראשונה ברוסיה. סבתא רבתא בתיה היתה פעילה בקבוצה של סטודנטים ולאחר חקירה של הק.ג.ב במשך כחצי שנה, נעצרה ונכלאה לשלושה חודשים. סבתא רבתא בתיה והסטודנטים בקבוצה שלה נכלאו בבית סוהר ורצו לשלוח אותם לסיביר. הרצפלד פנה לחנה רובינא בארץ על מנת שתפעל אל מול השלטונות ותמנע את שליחתם לסיביר, כאשר המטרה היתה שיגורשו לישראל. חנה רובינא השיגה להם הסדר בו הם גורשו לישראל והם חתמו כי לא יחזרו לרוסיה בחיים.

סבתא רבתא בתיה הגיעה לעין חרוד ולאחר חצי שנה העבירו אותה לנהל את הבית ספר החקלאי לבנות "נחלת יהודה". בהשכלתה סבתא רבתא בתיה למדה בלנינגרד רפואה ולאחר שנתיים של לימודים החליטה ללמוד אגרונומיה על מנת לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמות  הארץ. הרצפלד שמע שסבתא רבתא בתיה הגיעה לארץ ישראל ומיד שלח אותה לנהל את בית הספר "נחלת יהודה" בראשון לציון, שהיה בית ספר חקלאי של נשים על מנת לנהל אותו (מקביל למקווה ישראל). סבא רבא חיים הגיע לראשון לציון ופגש את סבתא רבתא בתיה, הם התחתנו בשנת 1930 ונולדו להם שתי בנות, דודה עדה וסבתא מרים. בתחילה סבא רבא חיים וסבתא רבתא בתיה גרו בנחלת יהודה, ואחר כך הגיעו לנטעים והקימו את מושב נטעים. הם ניהלו משק של עופות, פרות ופרדס. סבא רבא חיים עבד גם במשק וגם כשכיר במשק אחר. דודה עדה וסבתא מרים היו עוזרות במשק וכשהיה להן קשה לטפל בכל ענפי המשק, מכרו את הפרות. דודה עדה גרה בתל אביב בתקופת הצנע, וסבא רבא חיים וסבתא רבתא בתיה היו שולחים איתה תרנגולות וביצים למשפחה בתל אביב על מנת שיהיה להם מה לאכול. סבא רבא חיים היה מוסמך לנהל את קבוצת הפועלים בפרדס והרצפלד העריך אותו ואת עבודתו מאוד. לאחר שסבא מקסים וסבתא מרים התחתנו הם קיבלו את ניהול המשק ושינו את אופיו. סבא מקסים בנה עוד לול גדול והעיסוק העיקרי במשק היה הלול והפרדס. בהמשך סבא מקסים וסבתא מרים הקימו חממות לפרחים, החממות נבנו על ידי אבא שלי ואחיו. סבא וסבתא עסקו ביצוא פרחים. בשנות ה- 90 המושבים בארץ שינו פניהם בעקבות העלייה הגדולה. הגיעה עלייה גדולה מרוסיה ומאתיופיה והממשלה העניקה בחקיקה מענקים גדולים לצורך בניית דיור במשקים לעולים החדשים מרוסיה ומאתיופיה. המשק הפך ממשק חי וצומח למשק שמושכרים בו יחידות דיור לעולים חדשים.

סבא מקסים ומלחמות ישראל

סבא מקסים שירת בגולני בשירות חובה ובמילואים שירת בחיל רגלים משוריין (חרמ"ש). שירות הסדיר של סבא היה בהר הצופים. הגדוד של סבא שמר במקום בתחפושת של שוטרים היות ואסור היה להציב שם חיילים. סבא שיחק כדורסל, היו בורות במגרש והוא שבר את הרגל. כשסבא הובא לבית החולים, כולם התפלאו אייך סמל משטרה הוא כזה צעיר.

במבצע קדש סבא שירת בגדוד 12 בגולני שהיה אחראי על הובלת הכח לעזה. הגדוד התקבץ בתל הלמונטר. לאחר מכן הציבו את הגדוד ברפיח על מנת לכבוש אותה. בלילה במהלכו כל הגדוד עלה על רפיח, הכח טעה בניווט והסתובב כל הלילה. המג"ד קרא בקשר לכח שלו ולא נענה, על כן ירה נורת תאורה, והבין שהם קילומטר וחצי מרפיח. בשל התאורה הכח ברפיח זיהה את כוחותינו וירה לעברם פגזים. היו אבדות רבות של חיילים. סבא היה חלק מכיתת בזוקה, אלו חיילים שהחזיקו על גבם נשק בשם בזוקה. סבא וכיתתו זחלו בחול עם הנשק, כתוצאה מכך הנשק התמלא בחול והם התקשו לירות. הם היכו בנשקים על מנת לנער את החול והיכו בגב הנשק על מנת שירה אך הנשק לא היה יעיל ולא הצליח לפגוע במטרה. ברגע האחרון צה"ל שלח מטוסים אשר הפציצו את החורשה בה הבינו כי מתחבאים טנקים מצרים, לסבא ולכיתה שלו לא נותר מה לעשות. מפקד המחלקה קיבל צל"ש על הכיבוש של מוצב ברפיח. הגדוד הועבר לאלעריש למחנה ריק, שם "שיעמם" לסבא והוא פגש ברימונים שלא הכיר קודם. סבא החליט לנסות את הרימון והוציא את הנצרה לרימון כשהוא מתכוון להשליכו לחדר ריק. סבא חשב שהוא יספיק לקפוץ מהחדר, אך הוא לא הספיק ונפצע ברגלו. בעקבות כך סבא לא הוצא לקורס הקצינים אליו אמור היה לצאת. סבא הגיע פצוע לתל השומר ופגש חבר ממזרע, שנפצע בצניחת המטלה. שני חברי הילדות היו "נוסעים" על כיסא גלגלים בכל רחבי בית החולים. כל מי שהגיע לבקרם הוגדר על ידם כ"אחותם"…. גם כשסבתא מרים הגיעה.

בששת הימים סבא שוב הגיע לרפיח ואחר כך הועבר לעזה. סבא נכנס ראשון לבית המושל שנכבש בעזה. הוא מספר על השלל הרב שנותר במקום היות והכח המצרי ברח מהמקום כשהגיע הכח הישראלי שהגיע אליהם.

במלחמת יום כיפור סבא שוב שירת בגזרה הצפונית של התעלה. ביום כיפור טרם פרצה המלחמה סבא היה במושב נטעים כשנשמעה האזעקה בצהריים. סבא אמר לסבתא כי מיד יגיעו לקחת גם אותו למלחמה והחל להכין את המשק החי בטרם יצא למלחמה. סבא, אבי ואחיו השני החלו לעבוד בלול והכינו אותו למלחמה. אוטובוס הגיע לאסוף את סבא ונתן לו מספר דקות להתארגן ונלקח דרומה. הגדוד של סבא הגיע לבלוז'ה ולחלק מהאנשים לא היה נשק ולא היתה תחמושת. סבא זוכר המון הפגזות מהאויר ומתותחים. לאחר כמה ימים נסעו דרומה והתפרשו לאורך קו 101 מקהיר. תפקידו של סבא היה ליסוע בין כל הגדודים על הקו. הוא נהג ברכב מיוחד שנסע בחולות וחיפש מוצבים של צה"ל במדבר המצרי. סבא מספר שלא היו שלטים או כבישים, הוא היה נוסע בעקבות סימני הגלגלים על החול ומגיע ממוצב למוצב. התפקיד של סבא היה להעלות להם את המורל, להביא אספקה ולהביא להם אוכל. סבא מספר בחודש אוגוסט לפני שפרצה המלחמה הוא היה במילואים והגדוד שלו התריע והודיע למפקדיהם כי באם תפרוץ מלחמה עם מצרים הצבא הישראלי לא מוכן. המים לא היו טובים לשתייה, היו המון תקלות ברכבים, לא היתה אספקה של אוכל ונשק. למרות ההתרעות של הגדוד הפיקוד הודיע להם שאין צורך לדאוג הכל יהיה בסדר.

סבא שירת המון במילואים, הם היו עושים "סיר לחץ" – הכח היה מכתר את מחנות הפליטים או שכונות במחנות, והיו הולכים בין הרחובות על מנת לחפש מחבלים. הרחובות מאוד צרים כשהבתים הם על קומות. הייתה שם סכנת חיים לחיילי צה"ל, סבא מספר שהם היו חייבים לפעול על פי נוהל מעצר חשוד כשסכנת החיים מרחפת מעל ראשם. לסבא יש המון סיפורים על עזה. באחד הלילות התקשר לסבתא ואמר שהם במסיבת גמר היות ובבוקר המילואים מסתיימים והם חוזרים הביתה. אבל המג"ד החליט שהחיילים שהיו במילואים יכנסו שוב לעזה ויתפסו את המחבלים וכך היה. הם עזבו את המסיבה לקחו את החגורים שלהם ונכנסו לבית ספר ותפסו שלושה מחבלים חמושים.

תמונת ניצחון של משפחת שחק: סבא מקסים, סבתא מרים, אורי, אבא לולי ושחק

סרטון – חייו של סבא מקסים

[video src="https://www.ravdori.co.il/wp-content/uploads/2021/05/סבא-מקסים.mp4"]

סבא מקסים מספר:

הזוית האישית

הנכדה שחק: מאוד נהנתי לעבוד על הסיפור של סבא מקסים. למדתי הרבה מהסיפורים שלו והבנתי את הקשיים שלו כשהיה ילד. סבא היה ברוב חייו כילד לבד בקבוצת נערים וללא הוריו. הבנתי מה הפך את סבא לאיש אופטימי ושמח כל הזמן.