מאגר סיפורי מורשת

סבתא רינה נולדה בעיר טהרן שבאירן. יש לה 6 אחים והיא מספרת שהחיים באירן בתקופת ילדותה היו מאוד מאושרים. היהודים יכלו לחיות בשלווה יחד עם המוסלמים והיה למשפחה מעמד מאוד גבוה.

באותה תקופה היה מאוד מקובל לחתן את הבנות בגיל ממש צעיר, סבתא התחתנה בגיל 18, ובגלל שאבא שלה היה חולה מאוד, היה רצון לחתן את סבתא כמה שיותר מהר, כדי שאבא שלה יספיק לחיות עד לחתונה. סבתא התחתנה בשידוך עם מישהו שהיא כלל לא הכירה וגם גדול ממנה בכ-17 שנים והיא מספרת שלא הייתה כלל כימייה או אהבה, אבל זה מה שהיה מקובל ולא ניתן היה לחלוק על כך.

בשנת 1977 נולדה דודה שלי שרונה ולאחר כשנה התחילה המהפכה האירנית וליהודים כבר לא היה כל כך נעים לחיות שם. בשנת 1979 סבתא נכנסה שוב להריון, עם אבא שלי, והמצב בשכונה מאוד התדרדר. סבתא לא רצתה בשום אופן ללדת באירן ומאוד רצתה לעשות "עלייה", אך הבעל שלה (סבא יוסף) לא הסכים משום שלא היה מוכן לוותר על כל הרכוש שלו וגם על בית החרושת של המשפחה.

יום אחד, נפתחה הפגנה ממש גדולה נגד היהודים סמוך לבית של סבתא, ולפתע נורתה ירייה לכיוון הבית של סבתא שכמעט פגע בה. סבתא מספרת שהכדור עבר לה ממש קרוב לאוזן בזמן שהרימה את הבת שלה על הידיים. באותו הרגע החליטה סבתא שהיא פשוט בורחת מהכל ועושה עלייה לישראל. האירנים לא אפשרו מעברי אזרחות למדינות אחרות, ולכן סבתא ספרה להם שהיא רק נוסעת לטייל ביוון עם הילדה, וחוזרת אחרי שבוע.

סבתא לקחה מזוודה קטנה, בכדי שיאמינו לה שזה רק טיול, ויחד עם דודה שרונה, שהייתה בת שנתיים, היא ברחה משם לארץ, דרך יוון. הדרך לארץ לא הייתה קלה כלל. תחילה לא אישרו לה לעלות על המטוס משום שהייתה לה בטן גדולה של הריון ולא רצו לקחת סיכון. סבתא פרצה שם בבכי ופשוט התעקשה לעלות על המטוס ואפילו חתמה על טופס שכל מה שקורה לה מבחינה בריאותית יהיה על אחריותה.

כשסבתא הגיעה לארץ ישראל היא הייתה מאוד שמחה, היא נאלצה ישר לנסוע לבית החולים, משום שהייתה בחודש שמיני, עד ללידה של אבא. סבתא מספרת שבחדר לידה היה לה ממש קשה, אף אחד לא הבין את השפה שלה, היא עדיין לא ידעה לדבר עברית וגם האנגלית שלה לא הייתה כל כך טובה. כל מה שהיא ביקשה שם או רצתה – לא הבינו אותה. לאחר הלידה של אבא, סבא יוסף גם הגיע לארץ והם עברו לגור בעיר רחובות, החיים היו מאוד צנועים ואת ברית המילה קיימו בבית כנסת באזור הבית.

לאחר כמה שנים, סבא רצה לחזור לאירן בכדי לנסות למכור את הרכוש שלו, אך ידע שלא יוכל לעשות זאת, משום שברגע שיש לך חותמת בדרכון של ישראל, אתה יכול להיחשב למרגל באירן.  מאחר והיה לו ממש קשה בארץ עם השפה העברית הוא החליט שהוא טס לארצות הברית לחיות שם.

סבתא מצאה את עצמה כאם חד הורית עם שני ילדים קטנים, סבא שלח לה גט לאחר כמה זמן שהיה בארה"ב. בכדי לפרנס את המשפחה, סבתא נאלצה לעבוד ב-3 עבודות שונות והחיים לא היו קלים כלל, אך מה שהחזיק אותה כל הזמן היה הידיעה שהיא סוף סוף בארץ ישראל.

סבתא מאוד ציונית ומאוד אוהבת את מדינת ישראל, היא מאוד רצתה לשרת בצה"ל אך לא גייסו אותה משום שהייתה אם חד הורית ולמרות זאת הייתה מתנדבת בכל מיני מקומות ובמקביל מחזיקה משפחה.

סבתא גרה היום בעיר ראשון לציון ליד הבית של אמא שלה ואחותה. פנסיונרית ומתנדבת כסייעת בבית ספר, מספרת שהיא כלל לא מתחרטת על מה שעברה ואפילו ניתנה לה הזדמנות לקבל דרכון אמריקאי ולטוס לארצות הברית, והיא סירבה והעדיפה לחיות במדינת ישראל כציונית.

סיפור מתקופת המלחמה: סבתא מספרת שלאחר העלייה לארץ התפרצה מלחמת המפרץ, היה ממש מפחיד ונדרש היה להסתובב עם מסיכות אב"כ. היה איום מעירק של טילים מאוד מסוכנים וכימיים. סבתא מספרת שהייתה צריכה לאטום את חדר הילדים במסקינטייפ וסמרטוט תחת הדלת, והסיטואציה הייתה דיי מפחידה ולא קלה. הקפידה מאוד לשמור על קור רוח בכל פעם שהייתה אזעקה ושמרה על מורל בחדר האטום.

הזוית האישית

אריאל: היה ממש כיף לשבת עם סבתא ולשמוע את הסיפור שלה, נשמע שהיה לה ממש קשה ואף פעם לא ידעתי שזה מה שהיא עברה. אני רוצה להגיד לה שהיא מאוד אמיצה ושאני אוהב אותה מאוד !