מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפריז בתאריך 22.7.1945,  לאימא שבחרה להיות חד-הורית.

הוריי היו חברי המחתרת בפריז ולחמו בנאצים עד לשחרור פריז, כשנה לפני הולדתי. בגיל שלוש עליתי לארץ עם אמי והתגוררנו בדירה ברמת גן.

כשהייתי כבת חמש נסענו לבקר חברים של אמא בכפר מסריק. המארחים גרו בצריף שלפניו השתרע דשא ענקי (לפחות בעיני ילדה קטנה) עם עצים גדולים. כל הירוק הזה על רקע ציוצי הציפורים שבה את לבי וכבר אז הכרזתי שאני אחיה בקיבוץ. בהמשך היינו מבקרים גם בקיבוץ יקום אצל קרובי משפחה ובחולדה אצל חברים. אהבתי את הביקורים האלה ותמיד ציפיתי להם בקוצר רוח.

עם השנים נוספו סיבות רבות לרצוני לחיות בקיבוץ. התאהבתי ברעיון הקיבוצי, בשותפות, באחווה, בערבות ההדדית ובחיי קהילה הדומים לחיים בחמולה.

הצטרפתי לתנועת הנוער "השומר הצעיר"  ושובצנו להשלים את קיבוץ "רבדים" שהחל דרכו בגוש עציון וכיום יושב בשפלה. בשנת 1963,  סיימתי את בית הספר התיכון ויחד עם הגרעין הגענו לקיבוץ רבדים שהיה בן 16. אנו הגענו אליו בגרעין מרמת גן, המונה כ – 60 חברה שהצטרפו לקיבוץ שמנה 60 חברים, לתקופה של 5 חודשים עד הגיוס.

הגענו לקיבוץ ללא מספיק מגורים, ולכן צופפו אותנו בחדרים קטנים,  שהיו בעצם צריפים, כל 4 בחדר עם ארון ששימש את ארבעתנו. מדף לכל אחד בארון. ואת השולחן נאלצנו להוציא כל לילה החוצה מהחדר כי אחרת לא היה מקום למיטות. בחדר לא היו שירותים ומקלחת, התקלחנו במקלחות הציבוריות. שלא לדבר על כך שלא היה בחדרים  מטבחון, מקרר או קומקום.

חדר האוכל היה לב הקיבוץ. נפגשנו בו לארוחות, כולל ארוחת 4 שכללה לחם עם ריבה ותה. בחדר האוכל היו אסיפות קיבוץ ובחגי הקיבוץ כולם התאספו לחגוג יחד. בחדר האוכל היה לוח מודעות גדול, שם היה תלוי סידור העבודה וכל ערב באנו לבדוק איפה מחר אנו עובדים. במועדון לחבר היו רדיו, עיתונים ומשחקי קופסא. היינו מבלים שם בערבים.

גם לא היו מספיק מקומות עבודה אז פינו עבורנו מקום בשדה ואנו שתלנו בו שתילי עגבניות ושתילי פרחי גלדיולות, כך נוצר עוד ענף לפרנסה.

אחרי חמישה חודשים נהדרים של עבודה והסתגלות לחיי הקיבוץ  התגייסנו לנח"ל (נוער חלוצי לוחם). ואחרי הצבא חזרתי לרבדים ונהייתי מטפלת במוסד החינוכי "צפית". אז החלה השותפות של הישובים בבית הספר התיכון "צפית". אחרי 3 שנים הלכתי ללמוד הוראה במכללת "אורנים".

הקיבוץ עבר לא מעט שנויים במהלך 20 השנים האחרונות. לא תמיד אהבתי את כיוון השינוי, אבל היום אני מאושרת עם חיי בקיבוץ כשלידי ילדיי ונכדיי וסביבי אנשים נהדרים שמרחיבים את הלב.

הזוית האישית

נדין: זו פעם שנייה שאני משתתפת בתוכנית הנהדרת הזה. ממליצה לכל סב וסבתא להתנסות . נהניתי מכל רגע בחברתך מתן. שמחתי לחלוק אתך פיסות מחיי. מתן: היה לי כיף ומעניין בתוכנית ונהניתי מאד. הרגשתי את חיזוק הקשר שלי עם סבתא. אני אמליץ לאחותי לקחת חלק בתוכנית.