מאגר סיפורי מורשת

שמי קלמן כץ, הורי, וההורים שלהם, נולדו וגדלו ברומניה במחצית הראשונה של המאה ה -20. הם גדלו ועברו את התקופה הקשה ליהודים ברומניה ממלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ועד עלייתם לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה (1939-1945), בראשית שנות ה-50.

אני נולדתי להורי לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945. ברומניה הייתי בגן ילדים בלבד, לפני העלייה לארץ ישראל.

הורי אמי נפטרו, בשנת 1938 נפטרה פייגה סבתי ובשנת 1943 נפטר סבי, קלמן (על שמו אני נקרא). הם נקברו בעיר רומן (Roman) שבחבל מולדובה ברומניה. הורי אבי, סבתי (שאיני יודע את שמה) נפטרה בבוקרשט, רומניה, סמוך לעלייתנו לארץ וסבי נחמן עלה לארץ קצת לפני הורי בשנת 1951 ונפטר בארץ בשנת 1958.

סבא עם הוריו וסבו בגיל שנתיים ברומניה

אני משער ומעריך כי משפחתי עלתה ארצה בעקבות החיים הבלתי נסבלים שהיו ליהודים ברומניה לפני מלחמת העולם השנייה, אשר שיתפה פעולה עם הנאצים בגרמניה. גם אחרי המלחמה, השלטון הקומוניסטי המשיך בדיכוי היהודים ברומניה, למרות שהם תרמו רבות לחיים התרבותיים והכלכליים של רומניה לאורך כל המחצית הראשונה של המאה ה- 20. לא שמעתי זאת מהורי ישירות, ראשית, כי לא שאלתי בזמן – ואני מצר על כך רבות, אך קיבלתי אישור כי אכן זאת הייתה הסיבה, בעזרת בן דודי אשר עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1958, כאשר חודשה עליית יהודי רומניה, אשר נפסקה בשנת 1952 עם עליית הקבוצה בה הגיעה משפחתי באונייה בשם טרנסילבניה.

חשוב לציין כי עליית יהודי רומניה הייתה חוקית ובאישור השלטונות של אותם עיתים כמו גם עלייתם לארץ של היהודים במאה ה-19 אשר היו בגרעין שהקימו את המושבות ראש פינה, זיכרון יעקב וראשון לציון.

הקליטה בארץ לא הייתה קלה, ושלביה החלו בשהות קצרה יחסית, של מספר שבועות במחנות עלייה בחיפה ועתלית. לאחר מכן הועברנו למעברת שימרון, שם התחלתי ללמוד בכיתה א' של בית ספר עממי/יסודי אשר שכנה במורדות הגבעה מצפון לצומת נהלל. משם עברנו ליישוב קבע במושב גבעת ניל"י אשר במועצה אזורית אלונה (ממזרח לבנימינה). בבית הספר האיזורי שלה סיימתי את לימודי בבית ספר עממי/יסודי (לא היו אז חטיבות ביניים עדיין). בהמשך למדתי בבי"ס לקציני-ים בעכו.

עם סיום לימודי התגייסתי לחיל הים בו שרתי 22.5 שנים כקצין ים בתפקידים שונים, בספינות ובסיסי חיל הים כולל מפקד ספינת טורפדו. כמו כן רכשתי תואר ראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה, שלאחריו עסקתי באחזקה ופיתוח של מערכות לחימה בספינות החיל. לאחר שחרורי בדרגת סא"ל המשכת בעבודה בחברות שעסקו בפיתוח וייצור של מערכות לחימה אלקטרוניות ימיות ואוויריות משך למעלה מ – 26 שנים עד פרישתי לגמלאות.

ברצוני לציין כי אבי, אשר היה בעל מפעל קטן ברומניה, נאלץ להשאיר את כל רכושו ברומניה, כולל בית המגורים והמפעל, ללא אפשרות למכור אותם ולקחת עמו לארץ כלום מכל הרכוש שלו. כאן בארץ נאלץ להתחיל את חייו מחדש וללמוד מקצוע חדש, של חקלאי משך כ-10 שנים, עד אשר עזבנו את המושב ועברנו לגור בחיפה שם עבד כשכיר במקצועות שונים.

הזוית האישית

הנכד הראל: לפפי (שם חיבה לסבא שלי), אני מאוד נהנה מתוכנית זו. אני חושב שהמטרתה – ללמוד מהסבים והסבתות חשובה מאוד, כיוון שלא לכולם היתה את אותה הילדות וכל אחד נולד וחי בתקופה שונה לחלוטין והתמודד עם דברים אחרים ממה שאנחנו מכירים.

בזמן התהליך של כתיבת הסיפור הופתעתי מכמות הדברים שלא ידעתי על סבא שלי, על הילדות שלו והחיים בכללי. פפי, אני רוצה להודות לך שהצטרפת אלי למסע המרתק הזה ולימדת אותי על עצמך ושיתפת אותי בחוכמתך. אני מאחל לך שתמשיך לשתף את כולם בידע הרב שלך, שתהיה בריא ותמיד מאושר ותודה רבה על כל מה שאתה עושה בשבילנו ובשביל כל המשפחה.

סבא קלמן: שמחתי להשתתף בתכנית זאת ולהעביר לנכד שלי חוויות ומידע עליי ועל משפחתי שעלול היה להשאר עלום ולהשאר בתהום הנשיה, כפי שקרה לי עם הורי, במידה רבה באשמתי. אני מקווה, שגם הראל יעביר את הסיפור המשפחתי לדורות הבאים.