מאגר סיפורי מורשת

שמי מתי סרי, אני יליד ירושלים. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי יהלי ומתעד את הסיפור האישי שלי במאגר המורשת.

שנות ילדותי ונעוריי

נולדתי בחורף בשנת 1952 בחג החנוכה ומכאן מקור שמי – "מתיתיהו" – על שם מתיתיהו הכהן שהיה חלק משושלת החשמונאים והנהיג את המרד היהודי. כילד אהבתי לשחק משחקים שונים: לדג', חמש אבנים. אהבתי להיות עם חברים מהשכונה ואני זוכר עד היום שלא הייתי מגיע הביתה בזמן ואמי הייתה כועסת עליי שאיחרתי.. אהבתי מאוד לשחק בהצגות ולנגן על גיטרה, התחלתי ללמוד לנגן בגיל צעיר. אחד מזיכרונות הילדות שאני זוכר הוא, כשהתבשרתי שנולד לי אח והתרגשתי מאוד.

השירות הצבאי

כשהתגייסתי לצבא שירתי בחיל השריון, לחמתי במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון. זכור לי כחייל שרציתי מאוד לשרת בלהקה צבאית, אך היה לי פרופיל גבוה של לוחם ולא הייתה לי אפשרות להתקבל לאן שרציתי. זכור לי שבאחת מהפעמים כשעלינו לשמירה, המפקד שלי פנה אליי ואמר לי: "צבע העיניים שלך צהוב, לך למרפאה לבדוק זאת".

הוא התעקש שאפנה לבדיקה וכך היה. במרפאה לאחר בדיקות נאמר לי שחליתי בצהבת, פינו אותי באמבולנס מהבסיס לבית חולים ושם הייתי מאושפז מספר ימים. לאחר המקרה הפרופיל הצבאי שלי כלוחם  ירד בלית ברירה, אך לשמחתי כך יכולתי להתקבל ללהקה צבאית. לאחר מכן הועברתי ללהקת חיל האוויר. אחד הזכרונות שלי ממלחמת יום הכיפורים הוא שבשעת צהרים החלו יריות של כדורי אש מעל ראשנו וירדנו בריצה לעבר הבונקר, אחת הזמרות בשם נתנאלה נתקעה בזמן הריצה באחת מגדרות התיל ולא יכלה לזוז משם. בשעה של שריקות היריות באוויר, רצתי אליה לעזור לה להיחלץ ולהגיע לבונקר בבטחה. עד היום היא זוכרת גם כן את הזיכרון הזה.

מימין: סבא מתי בלהקה הצבאית, משמאל: בהמשך הקריירה

הלכתי בעקבות הלב לתיאטרון

מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להיות שחקן מציג על במה, כולם בסביבתי אמרו לי שלא כדאי לי להיות שחקן אבל אני לא הקשבתי לאף אחד, אלא למה שאמר לי הלב. עוד בבית הספר כילד צעיר, הייתי משתתף בכל ההצגות ושיחקתי בתפקידים שונים. הרגשתי שתחום המשחק והתיאטרון ממלאים את ליבי בכל פעם מחדש ועל ידי כך אני מביא את עצמי לידי ביטוי והגשמה.

לאחר שחרורי משירותי הצבאי בצה"ל ניגשתי להרבה אודישנים. ההתחלה לא הייתה קלה ופשוטה ולא התקבלתי להצגות שרציתי, לעיתים הייתי מאוכזב בשל כך, אך המשכתי להאמין בדרכי ולא ויתרתי, ניסיתי את מזלי כל פעם מחדש. האמנתי שיום יבוא ואפרוץ את דרכי בתחום המשחק כפי שאני חולם. ואכן, התמזל מזלי להחליף חבר שחקן בתיאטרון "לילדים ולנוער". לאחר שנה עשיתי מבחן לתיאטרון הידוע והמוכר "הקאמרי, ושם התקבלתי  לתפקיד המשמעותי הראשון שלי בחיי המקצועיים. מאז סללתי את דרכי והתחלתי לשחק בכל התיאטראות בארץ ומשם המשכתי להתפתח בתחום המשחק בסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. אני אסיר תודה לגורל הטוב שמאפשר לי לעשות את מה שאני הכי אוהב אין זה מובן מאליו.

המסר שלי לדור הצעיר

המסר שלי לנכדתי יהלי זה ללכת בעקבות הלב והחלומות שלה, גם אם נכשלים – צריך להמשיך ולנסות כי מכישלון לומדים תמיד איך להשתפר ואיך להצליח ולהתקדם לעבר המטרה. לעולם אל תפסיקי לחלום כי בסוף חלומות מתגשמים… ומעל הכל – אני אוהב אותך תמיד!

הזוית האישית

יהלי הנכדה המתעדת: שמחתי שסבא השתתף איתי בתכנית הקשר הרב דורי. למדתי את סיפור החיים של סבא, אני גאה בו שהוא לא ויתר על החלום שלו להיות שחקן. אני מאחלת לו להיות בריא ומאושר ולהגשים עוד חלומות.