מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שרה שמי, נולדתי בתאריך 27.02.1962 בחולון. נקראתי כך על שם סבתא שלי מצד אימא, קראו לה שרה. אצלנו במשפחה נהוג לקרוא לילד או לילדה על שם הסב או הסבתא.

הוריי, מרים וחיים, נולדו במצרים ועלו ארצה עם משפחתם המורחבת (עם ההורים של אבא שלי ועוד חמישה אחים של אבא שלי). בשנת 1953 הם עברו דרך יוון ואז עלו לישראל באונייה. בארץ היה מצב של תקופת הצנע, לכן נתנו לכל משפחה תלושים לאוכל. האוכל לא הספיק לכולם ולכן אבא שלי נאלץ לעבוד בכל עבודה בארץ על מנת לקבל קצת כסף לעזור בכלכלת הבית.

ילדות

גדלתי בחולון, למדתי בבית הספר ויצמן בחולון, הילדות שלי הייתה מאוד שמחה. גדלנו חמישה ילדים בבית, המשחקים שלנו היו רוב הזמן ביחד. כשהיינו יורדים למטה לשחק, היינו משחקים משחקים כמו: חמש אבנים, תופסת, מחבואים, ארץ עיר, ים יבשה. הייתה לנו טלוויזיה אך לא עם הרבה ערוצים, רק ערוץ אחד שנקרא – "ערוץ אחד", לכן שיחקנו הרבה ביחד ולא היינו הרבה עם מסכים. כמובן, לא היה פלאפון ולכן לא התרחקנו מהבית. היינו בהרבה חוגים במתנ"ס השכונתי, החוגים היו מאוד שונים כמו תפירה וכו'.

צבא

התגייסתי לצה"ל באוגוסט 1980, התקבלתי לתפקיד פקידת שלישות ביחידת מילואים. בשנת 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל, גייסנו מילואימניקים למלחמה. בהיותי פקידה של קצין שלישות ראשי, עברנו בין היחידות לראות מה מצב החיילים בשטח, הבסיסים שלנו נפרסו בכל יחידה בצה"ל, איישנו בסיסים בדרום ובצפון וכל הזמן היינו בכוננות שטח. קיבלתי תעודת הצטיינות מהקצין השלישות. ביקשו ממני לחתום קבע בשירות הצבא אבל הכרתי את בעלי והתחתנו.

 תחביבים

לצד העבודה שלי כמנהלת חשבונות, פיתחתי תחביב – ליצנית רפואית ויוגה צחוק לילדים ומבוגרים. יוגה צחוק זה תרגילי ספורט עם צחוק, וליצנות רפואית השלימה את החלק החסר לילדים ומבוגרים החולים בבתי חולים ובבתי אבות למבוגרים. הפעילות הזאת תרמה המון המון שמחה לאנשים שהיו במצוקה נפשית וגופנית. יש לנו עמותה שדרכה מזמינים אותנו ואנחנו משמחים אותם.

הזוית האישית

דביר הנכד המתעד: החוויה בתכנית הייתה מאוד מהנה, להיפגש עם סבתא ולעשות משהו ביחד. בנוסף, היינו אחרי זה עוד זמן ביחד וישבנו לאכול.

סבתא שרה: היה מאוד כיף לעשות יחד את עבודת התיעוד ולהיפגש עם הנכד שלי.