מאגר סיפורי מורשת

שמי יפתח שילה, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי לקחת חלק בתכנית יחד עם סבי, אבי שילה. סבי אבי נולד בשנת 1963 בבאר שבע, הו סיפר לי על ילדותו בקיבוץ צאלים.

סבא אבי מספר:

נולדתי בקיבוץ צאלים, בגיל חודש עברתי לגור בבית ילדים בלינה משותפת בקיבוץ. גרנו 14 ילדים וילדות באותו פעוטון. לכל פעוטון הייתה מטפלת אחת ראשית ובחורות צעירות שעזרו לה. כל יום בשעה ארבע לקחו אותנו ההורים לחדר שלהם ושם שהינו עד הערב.

בגיל יותר גדול, נניח בגיל חמש הינו בגן. בשעה ארבע היו מסרקים אותנו ומלבישים אותנו בבגדי ערב משם היינו הולכים לחדר של ההורים. שם יושבים או משחקים עד לשעה שש וחצי ואז הולכים עמם יחד לחדר האוכל של כל הקיבוץ, כולם אוכלים יחד ארוחת ערב. לאחר ארוחת הערב בחדר האוכל, הילדים היו משחקים ברחבת הדשא הגדולה ואז בשעה שמונה הולכים לישון. אבא שלי היה מספר לכל הילדים סיפורים לפני השינה ואימא שלי הלכה לבית הילדים להשכיב את אחי. ההורים היו צריכים לרוץ בין בתי הילדים לספר סיפור או שיר.

בימי שישי תמיד היינו בורחים מהגן אחרי ההשכבה ומציצים לאנשים שהיו רוקדים ריקודי עם – על יד חדר האוכל.  עד שאחד ההורים תפס אותנו. זכור לי, סיפור אחד בבוקר יום שבת, אנחנו בגן ארבע חמש, אייל, אחד הילדים, אמר לנו "אפשר ללכת לבריכה כי אבא שלי הוא הגנן בגן היום. לא חיכינו דקה וכבר מצאנו את עצמנו בבריכה עד שאילן, אבא של אייל, חיפש וחיפש וכשהוא מצא אותנו בבריכה, אני זוכר שכל ילד קיבל מכה על הטוסיק וחזרנו לגן. רק תחשבו היום על גן ילדים שכל הילדים בורחים ונכנסים לבריכת שחיה בלי מטפלת או לפחות מציל.

בגיל עשר כבר היינו הולכים לבד בשדות סביב הקיבוץ ושם לא מעט פעמים תפסנו חמורים שהיו שייכים לבדואים. רועי, חבר שלי, רכב על סוס והיה מבריח את החמורים לכיוון הגדר ושם אנחנו היינו תופסים אותם.

המשחק היה חצי מהילדים היו אינדיאנים ואחרים בוקרים וכך שיחקנו כל אחר הצהרים, אפילו הינו רותמים חמור אחד לעגלה. במשך כמה ימים עד שהבדואי היה בא לקחת את החמורים שלו.

התחפשתי לבוקר כי אהבתי סוסים וחמורים

הזוית האישית

סבא אבי: אני כמבוגר שמחתי לספר סיפורים על ילדותי בקיבוץ ותוך כדי עבודה נוצר קשר ביננו, כי פתאום הוא הבין שגם אני הייתי ילד. ננהנתי שעשינו עבודה ביחד ולמדתי הרבה.