מאגר סיפורי מורשת

שמי רמי מושונוב נולדתי ב1951בראשון לציון, ואני סבא של גור.

היום אני רופא נשים. התחלתי את הלימודים באיטליה כשהייתי בן עשרים ואחת, מיד אחרי השרות הצבאי. למדתי שם שלוש שנים ואת שלוש השנים הבאות סיימתי באוניברסיטת תל אביב, שבה סיימתי את הלימודים וקיבלתי את תואר הדוקטור.

התחלתי ללמוד באיטליה כי לא התקבלתי ללימודים בארץ, כי היו אז מעט מאד מקומות באוניברסיטאות בארץ, ורוב הסטודנטים שרצו ללמוד רפואה נאלצו לנסוע ללמוד בחול. במהלך הזמן שהייתי באיטליה הכרתי איטלקים וביליתי איתם. למדתי מהם על המנהגים שלהם, ועל התרבות שלהם .בעזרתם גם למדתי את השפה האיטלקית. מאז אני אוהב את איטליה, וכל פעם שאני מבקר באיטליה אני מרגיש כמו בבית.

באוקטובר 2022 חזרתי לבקר בפקולטה בה למדתי רפואה, בתמונה אני מצולם ברחוב ששמו זמבוני. זה הרחוב בו נמצאת הפקולטה לרפואה בעיר בולוניה. לפני חמישים שנה למדתי בפקולטה לרפואה בבולוניה, ובמשך שלוש שנים, עברתי כל בוקר ברחוב הזה בדרכי לפקולטה. לפני כחצי שנה, חזרתי לבולוניה ושם חגגתי חמישים שנה לתחילת לימודי הרפואה שלי.

אוניברסיטת בולוניה היא העתיקה ביותר באירופה – נוסדה במאה האחת עשרה, ע"י קבוצת סטודנטים  והמשיכה לפעול מאז ברציפות.  חוקרים מפורסמים ואנשי רוח רבים, שלמדו באוניברסיטת בולוניה מיום היווסדה, חיזקו את המוניטין שלה וכיום היא בין האוניברסיטאות לרפואה הגדולות באיטליה. חלק מהבוגרים ומצוות המרצים של הפקולטה לרפואה, הצטיינו לאורך ההיסטוריה כחוקרים פורצי דרך – למשל גספארו טליאקוזי, בתחום הניתוחים הפלסטיים, או מרצ'לו מלפיגי – מחלוצי ההיסטולוגיה וזוכי פרס נובל, כמו קמיליו ג'ולג'י. לומדים בה כ 100 אלף סטודנטים ב – 23 פקולטות. מבני האוניברסיטה פזורים ברחבי בולוניה ובפרברים שמסביב לה ובנוסף, האוניברסיטה מפעילה גם שלוחות בבואנוס איירס בארגנטינה ובערים נוספות באיטליה. לאורך ההיסטוריה, אוניברסיטת בולוניה התבלטה ביחסה החיובי והמיוחד ליהודים ולישראלים וגם כיום, סטודנטים ישראלים רבים בוחרים ללמוד בה רפואה ווטרינריה וגם מבין המרצים תוכלו לפגוש מספר לא מבוטל של ישראלים ויהודים.(קמפוס תל אביב)

ראיתי שהמקום לא השתנה כלל, ולמעשה הרחוב נראה כך כבר חמש מאות שנה. התרגשתי מאד כי זה הזכיר לי את הימים שהייתי שם כסטודנט צעיר. הלכתי לראות את אולם ההרצאות, וישבתי על הכיסא שבו ישבתי כשעברתי את הבחינות. ראיתי ששום דבר לא השתנה מאז.

הזווית האישית

גור הנכד: למדתי סיפורים חדשים על סבא שלא ידעתי. סבא ואני קרובים אבל לא נפגשים בכל שבוע. היה לי כיף לטייל עם סבא במוזיאון אנו, ולהרוויח זמן איכות. סבא ואני מאד אוהבים לדבר על כדורגל, למרות שאנחנו לא אוהדים את אותה הקבוצה. בזכות הסיפור אני מכיר את סבא יותר מקרוב ועל העבר שלו.

גם סבא רמי נהנה מאד מהקשר עם גור, ומהסיור במוזיאון וההזדמנות להיפגש.