מאגר סיפורי מורשת

שמי נעם מנדלאו ובחרתי לספר את סיפור לידתו של סבי שלמה זיסמן.

סבי נולד בדצמבר 1948 במחנה מעפילים בקפריסין. הוריו ואחיו הבכור כבר שהו במחנה למעלה משלוש שנים, לאחר שניסו לעלות לארץ באוניית מעפילים וגורשו. במחנה הרבה משפחות השתכנו ביחד בתוך פחון אחד גדול וארוך, ובין משפחה למשפחה הפרידו רק שמיכות שהיו כמו קירות.

סבא שלי  נולד בבית חולים "פמגוסטה" בקפריסין. בתקופה הזו לא היו רישומים, ולא נתנו לאמא שלו תעודת לידה (סבתא שלי צחקה עליו הרבה זמן על זה, ואמרה שהוא בכלל לא נולד). לאביו לא נתנו לבקר את אמו שרק ילדה כי השלטון הבריטי אסר על יציאת גברים מהמחנה, ולכן אחיו הבכור יענקל'ה שהיה בסך הכל בן שש, הוא זה שנסע לבקר ולראות את התינוק החדש שנולד (סבא שלמה).

את השם נתנו לסבא שלי על שם סבא שלו המנוח שקראו לו סולומון. את ברית המילה שלו ערכו בין הפחונים, שבהם הם גרו במחנה המעצר. סבא שלי עלה לארץ בגיל שבעה שבועות. לאבא שלו היה הכבוד לנעול את שער מחנה המעצר, והוא השליך את המפתחות מעבר לגדר פנימה. אל הארץ הוא עלה באוניה שנקראה "עצמאות". המשפחה של סבא שלי הגיעה לנמל חיפה, ושם קיבלו אותם בני משפחה אחרים שכבר היו בארץ בחצוצרות ובתופים. את סבא שלמה התינוק הניחו באמבטיה מפח (פיילה) וכך הורידו אותו מהאוניה.

לפני כמה שנים השגרירות הקפריסאית ארגנה מפגש מרגש, לכל הילדים שהיו במחנות המעצר. סבא שלי השתתף במפגש, ומאז שלחו לו כל שנה ברכה והזמנה לבוא לבקר בקפריסין. לפני כשלוש שנים סבא שלי החליט לעשות טיול שורשים לקפריסין. הוא ביקר במחנה המעצר שבו היה. הראו לו את הצריף שבו הוא חיי עם משפחתו. הטיול הזה היה מרגש מאוד עבורו. הוא התקשר אלינו, ושמענו שהקול שלו רועד מהתרגשות. הוא גם שלח לנו תמונות מהמחנה, כדי שנזכור ונעביר הלאה לדורות הבאים, איפה הוא חי. הוא אפילו הצליח למצוא את הרישום של הלידה שלו וקיבל סוף סוף תעודת לידה.

סבא מקבל תעודת לידה

הפחון הארוך בו חיו יחדיו כמה משפחות

אחרי שהמשפחה עלתה לארץ, סבא שלי למד בהתחלה בבית ספר דתי, ואחר כך בבית ספר חילוני. בכיתה ח' הוא הפסיק ללמוד ויצא לשוק העבודה. מגיל חמש עשרה,  הוא התחיל לרקוד בלהקת מחול, ומאז המשיך בריקודים בלהקות שונות. בצבא הוא שירת בחיל הים. כשהוא השתחרר הוא נהג על משאית, ולאחר שהוציא רישיון לאוטובוס הוא התקבל לרפא"ל, ועבד שם עד גיל הפרישה.

ב-1972  סבא התחתן עם סבתא צביה באולמי "נעם", וזאת מבלי לדעת כמובן שאחרי כמה שנים ייוולד להם נכד בשם נעם (אני). כיום סבא שלי בפנסיה, יש לו שתי בנות וארבעה נכדים. אנחנו מעסיקים אותו הרבה, אבל הוא נהנה מזה מאוד וגם אנחנו.

הזווית האישית

נעם: ממש נהניתי לעשות עם סבא את העבודה. למדתי על התקופה שהוא נולד ואיך הוא עלה לישראל. לא ידעתי את כל הפרטים האלו, שהם חשובים לי ואני שמח על ההזדמנות הזו. אני מאחל לסבא שלי הרבה בריאות ואריכות ימים, אני אוהב אותו מאוד.

סבא מאוד התרגש לספר את סיפורו. סוף סוף מישהו מהנכדים התעניין בשורשים שלו. הוא מאחל לי את כל הטוב שבעולם ומקווה שגם אני אגיע לקפריסין יום אחד לראות איפה הוא נולד.